יח"צ. "לא הייתם צריכים" – הקאמרי. צילום: משה צ׳יטיאת

במרכז ההצגה "לא הייתם צריכים" (שכתב טל מילר וביים עמית אפטה), המועלת בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, ניצבת משפחה שמתכנסת לאירוע משפחתי שנועד להיות חגיגי במיוחד: מסיבת הפתעה. 

במהרה הופך האירוע לזירה רוגשת, שבה נחשפים סודות, מתגלים משקעים ומתנהלים חשבונות עבר.

ההצגה מוגדרת כדרמה קומית משפחתית, וללא ספק היא מיטיבה ללכוד את המתח המוכר לכולנו, מן הסתם, שבין אהבה לקרבה, בין כעסים ועלבונות המצטברים לאורך שנים לבין החיים הרגילים והנוחים כביכול.

יח"צ. "לא הייתם צריכים" – הקאמרי. צילום: משה צ׳יטיאת

תוכניות לחוד ומציאות לחוד

ביני (רמי ברוך), בן ה-72, לא מאושר. הוא מחליט להודיע לאשתו נעמי (סנדרה שדה) שהוא מתכוון לעזוב את הבית, לחזור לדוברובניק ולהתאחד סוף סוף עם אהבתו המיתולוגית רותה, שהתאלמנה בינתיים. 

אך כמו בכל דרמה קומית טובה, כמובן שקורה משהו בלתי צפוי. הוא נכנס הביתה, מתקבל בקריאות "מזל טוב", ובני משפחתו מחבקים אותו בשמחה מוגזמת. 

הם מנסים לחגוג מסיבת הפתעה לציון שנת ה-50 לנישואיו עם נעמי. כידוע לנו כבר, לביני היו תוכניות אחרות לגמרי. הוא קנה כרטיסים (לכיוון אחד) לדוברובניק עבורו ועבור רותה, והטיסה תצא מחר בבוקר.

ומרגע זה, הכול מסתבך.

יח"צ. "לא הייתם צריכים" – הקאמרי. צילום: משה צ׳יטיאת

ביני ניצב בדילמה קשה – מה עליו לעשות? ליתר ביטחון הוא מתעלף לזמן מה, אבל אז מוחו מתחיל לעבוד. הוא תוהה האם לשבור את הכלים או להמשיך לשחק את המשחק. להמשיך לרצות את בני משפחתו? לזרוק הכול ולעשות מה שטוב לו?

שני ילדיו של ביני אמנם בוגרים, אבל ביני מהווה עבורם משענת איתנה. נעמי היא אישה דעתנית, שאפתנית ועורכת דין קשוחה. 

היא הייתה עולה חדשה מרומניה כשבחרה להינשא לביני הטוב, הרך והמתמסר. ויש רגעים בהצגה שבהם ממש אנו מייחלים שיממש את חלומו ויעזוב.

 אבל יש בהצגה כמה וכמה תפניות ותמונות מן העבר, ולאט לאט אנו משנים את דעתנו. הלב יוצא אל ביני, אבל באופן מפתיע מאוד גם אל נעמי, וכמובן גם אל רותה.

הסיפור נע בין תקופות ורגשות, וכפי שכבר רמזנו, גם כולל לא מעט הפתעות. לא נספר לכם את הסוף, אותו תצטרכו לגלות בעצמכם. 

ההצגה קולחת ומצחיקה, אבל בהחלט מעוררת מחשבה רבה על כל הדברים החשובים באמת שמרכיבים את חיינו – משפחה, זוגיות, יחסים בין-דוריים, משברים, שאיפות, חלומות, אושר אישי והמחירים שאנו משלמים בסופו של דבר.

יח"צ. "לא הייתם צריכים" – הקאמרי. צילום: משה צ׳יטיאת

המחזה, המשחק והבימוי

טל מילר, המחזאי, הוא בעצם קולנוען. אבל במשך שנים הוא נושא בליבו את הסיפור הזה, שמבוסס על מה שחווה באמת, והוא חוזר אליו שוב ושוב. 

המחזה כולל שפע של פרטים ביוגרפיים, וזה כמובן הופך אותו למעניין עוד יותר.

סנדרה שדה, בתפקיד נעמי, היא ללא ספק ליהוק מדויק. המבטא, הג`סטות הקומיות, הקשיחות כביכול, הדומיננטיות ושפת הגוף הם בדיוק כל מה שמרכיב את דמותה של נעמי. ועם זאת, היא אדם פגיע ורגיש.

סנדרה, אגב, אומרת שהאפשרות לשחק את התפקיד הזה היא מתנה עבורה, מה עוד שזה מאפשר לה לומר כמה משפטים ברומנית, שפת אמה.

יח"צ. "לא הייתם צריכים" – הקאמרי. צילום: משה צ׳יטיאת

רמי ברוך נפלא תמיד. וכאן, כביני, הוא שובה לב. אפילו שאנחנו לכאורה אמורים לגנות אותו על המעשה שהוא עומד לעשות, לבנו איתו במהלך ההצגה כולה.

יש ב"לא הייתם צריכים" גם גלריה מוצלחת ביותר של שחקנים נוספים: אנדריאה שוורץ, דויד בלינקה, רפאל עבאס / אלון סנדלר, נעמה שטרית, אוריה יבלונובסקי וסנדרה שונוולד.

הבמאי עמית אפטה עושה עבודת בימוי יפה מאוד, שכן יש לא מעט אתגרים בבימוי קומדיות, שיש בהן לא מעט מלכודות הומור, מצבים, אך גם מסרים ודגשים. 

הבימוי מצליח לשמור על איזון בין ההומור לדרמה, ובכך מאפשר לכל דמות למצוא את מקומה.

יח"צ. "לא הייתם צריכים" – הקאמרי. צילום: משה צ׳יטיאת

השורה התחתונה

"לא הייתם צריכים" היא לא רק קומדיה. זו הצגה שיש בה סוג של התבוננות – על קשרים, על קרבה והקרבה, על מה שלפעמים נשכח בגלל השחיקה, אבל כשנזכרים בו, הוא מתוק בדיוק כמו פעם.

יש בהצגה צחוק, אך גם כאב. הקומי לא רק משעשע, אלא גם מדגיש אבסורדים, למשל הנטייה לומר את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, הצורך של כולנו תמיד בהכרה, והרצון להשתחרר מהעבר – ולעיתים קרובות, חוסר היכולת לעשות זאת.

הקהל יוצא מן האולם אולי עם חיוך, אבל גם עם מחשבה קצת מטרידה (כך לפחות אני הרגשתי) – עד כמה אנחנו באמת מכירים את בני המשפחה הקרובים לנו ביותר, וכמה מהדברים החשובים לנו ביותר לפעמים אינם נאמרים כלל.