יח"צ. הישאם דינר סווירי. צילום: מייק אדרי
רבים מבני הדור הראשון והשני לעלייה ממרוקו גדלו על פיוטים, על קולותיהם של פייטנים וזמרים מסורתיים ועל מנגינות שנדדו מספרד המוסלמית לצפון אפריקה. עבורם, כל מופע אנדלוסי הוא הרבה מעבר לבילוי תרבותי – מסע אישי אל הזהות, הזיכרון והשורשים.
בלב העשייה הזאת ניצבת כבר שנים ארוכות התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, הנחשבת לאחת משגרירות התרבות החשובות בישראל.
התזמורת, כלת פרס ישראל למפעל חיים, הצליחה להפוך את המוזיקה האנדלוסית מנכס עדתי למורשת תרבותית ישראלית רחבה. לאורך השנים היא אירחה אמנים מהשורה הראשונה מהארץ ומהעולם, ובנתה גשרים מוזיקליים בין יהודים לערבים, בין ישראל למרוקו ובין מסורת לחדשנות.
המופע "דואט אנדלוסי" הוא מופע סיום העונה של התזמורת – קונצרט חגיגי בניצוחו של רועי אזולאי ובניהולו האמנותי של אלעד לוי.
מדובר במפגש יוצא דופן בין שני דורות ושתי מדינות, המאוחדים באהבתם למוזיקה האנדלוסית.
במרכז הערב עמדו שני ענקי רוח: הזמר והפייטן אמיל זריהן, יליד רבאט שעלה ארצה בשנות ה־60, שכישרונו זוהה כבר בילדותו על ידי הפייטן הדגול רבי דוד בוזגלו, ואשר מגיל 9 החל להופיע במסגרת שירת הבקשות.
יח"צ. אמיל זריהן. צילום: מייק אדרי
זריהן היה מהדמויות המרכזיות שהוציאו את הפיוט והמוזיקה האנדלוסית ממסגרות בתי הכנסת והאירועים המשפחתיים אל הבמות המרכזיות בארץ ובעולם, ושימש סולן ראשי של התזמורת מראשית דרכה ועד זכייתה בפרס ישראל.
לאחרונה זכה בפרס "תור הזהב" על מפעל חיים, כהוקרה על תרומתו ארוכת השנים להפצת המוזיקה האנדלוסית ולחיזוק מעמדה בתרבות הישראלית והבינלאומית.
לצדו הופיע הישאם דינר סווירי, זמר, אמן ומנהיג רוחני ותרבותי מרוקאי, יליד אסווירה (מוגדור).
יח"צ. הישאם דינר סווירי. צילום: מייק אדרי
דינר, אמן אוטודידקט שבנה את עצמו בכוחות עצמו, נחשב כיום לאחד הקולות הבולטים של דור האמנים הצעיר במוזיקה האנדלוסית והסופית במרוקו.
מעבר לפעילותו האמנותית, הוא משמש כמנהיג הרוחני של הזאווייה הקאדיריה באסווירה ופועל רבות לקידום דיאלוג בין דתי ודו קיום, מתוך אמונה שהאירוח והפתיחות אינם נוסטלגיה לעידן האנדלוסי, אלא פרויקט חיוני לעתיד האנושות.
אסווירה עצמה היא עיר בעלת חשיבות מיוחדת לתרבות המרוקאית והיהודית כאחד. במשך מאות שנים חיו בה מוסלמים ויהודים זה לצד זה, והיא נחשבת לאחד המרכזים החשובים של המוזיקה האנדלוסית והמסורת הגנאווית.
העובדה שדינר מגיע דווקא משם מעניקה למפגש עם זריהן ממד סמלי מיוחד – חיבור בין יהדות מרוקו ההיסטורית לבין מרוקו העכשווית.
צילום: מייק אדרי
הערב, שנערך בפני אולם מלא במוזיאון תל אביב לאמנות, היה אחד משיאי המופעים של התזמורת. השניים ביצעו את מיטב הרפרטואר האנדלוסי והמרוקאי בעיבודים מיוחדים של התזמורת, מרוממי נפש עד כדי כך שהקהל פרץ שוב ושוב במחיאות כפיים נלהבות.
מנכ"ל התזמורת, שלום לוטטי, הגדיר את המופע כ"התגשמות החזון" של התזמורת, שמטרתה ליצור גשר חי בין ישראל למרוקו ובין עבר להווה. לדבריו, המפגש בין קולו הוותיק של זריהן לבין הרעננות והווירטואוזיות של דינר מוכיח שהמוזיקה האנדלוסית ממשיכה להיות שפה בינלאומית המאחדת לבבות.
בעידן שבו נדמה שהמרחקים בין תרבויות הולכים וגדלים, "דואט אנדלוסי" מציע את ההפך הגמור: מפגש אנושי, מוזיקלי ורגשי בין ישראל למרוקו.
עבור מי שמחובר למזרחיות שבו, זהו ערב של געגוע מתוק. עבור מי שאינו מכיר את המורשת הזאת, זו הזדמנות נדירה לגלות עולם מוזיקלי עשיר, מרגש ומלא נשמה. אחד מאירועי התרבות המסקרנים של העונה.
