יח"צ. "השיגעון שלנו", פאולו ג`נובזה
"השיגעון שלנו" של הבמאי האיטלקי פאולו ג׳נובזה מציב את הצופה במרכז חוויה פסיכולוגית שכולנו יכולים להזדהות איתה: הדייט הראשון.
מה שמתחיל כאירוע שגרתי בין לארה לפיירו מתגלה במהרה כמעבדה תודעתית, שבה כל מבט, שתיקה או תגובה נבחנים דרך הקולות הפנימיים שמלווים את הדמויות לאורך הערב.
הסרט כמעט כולו מתרחש בביתה של לארה – בית שמרני מלא חפצי נוי איטלקיים שמעניקים תחושת עומק והיסטוריה – ומדגיש את הפער בין עולמן החיצוני של הדמויות לעולמן הפנימי.
השפה האיטלקית המתנגנת, הקצב האיטי והדגש על פרטים קטנים יוצרים חוויה אינטימית שמזמינה את הצופה להציץ אל תוך הראש של הדמויות, ולהרגיש חלק מהסערה הפנימית שמתרחשת בכל אחד מאיתנו במצבים חדשים או רגישים.
יח"צ. "השיגעון שלנו", פאולו ג`נובזה
האלמנט המרכזי שמייחד את הסרט הוא ריבוי הדמויות הנלוות – ארבע "דמויות-טרולים" שמייצגות את הקולות הפנימיים של לארה ופיירו.
הקולות הללו אינם רק משלים קומיים, אלא חלק פעיל מהדייט: הם מתווכים, מערערים, מפתים ומאתגרים את ההחלטות והתגובות של הדמויות. הפחד, ההתלבטויות, התשוקות והרצונות מוצגים בצורה בהירה ומדויקת, והצופה יכול לזהות בהם את הקולות הפנימיים שלו עצמו.
השילוב הזה מזכיר את עבודתו הקודמת של ג׳נובזה, "זרים מושלמים", שם המנגנון החיצוני – הטלפונים הסלולריים והסודות שהיו בהם – הניעו את העלילה.
הפעם, הבמאי מזיז את המיקוד פנימה, אל התודעה האנושית, ומציג מנגנון מורכב של דינמיקה פסיכולוגית פנימית שמחליפה את ההמצאה החיצונית במעין חקירה של האישיות האנושית.
זהו מעבר מרתק מהבנה של סודות חיצוניים להבנה של הסודות שמתחוללים בתוך כל אחד מאיתנו.
יח"צ. "השיגעון שלנו", פאולו ג`נובזה
פילר פוליאטי ואדוארדו ליאו שומרים על עוגן של אמינות בתוך המבנה התיאטרלי, מגיבים בו-זמנית לפרטנר שמולם ולדמויות שמסביב שמייצגות את המחשבות הפנימיות שלהם.
המשחק הזה יוצר הזדהות טבעית ומעביר את המתח הדק שבין הרצון להרשים לחשש להיחשף. כל מבט, חיוך או שתיקה מקבלים משמעות כפולה – הן בחוץ מול הפרטנר והן בתוך המוח של הדמויות – והחוויה הופכת למסע פסיכולוגי עשיר, קומי ורגשי בו זמנית.
בסוגיות רחבות יותר, הסרט מציב את עצמו בנוף הקולנוע האיטלקי המודרני.
בעוד שהקולנוע האיטלקי הקלאסי של פליני, אנטוניוני וברטולוצ׳י התמקד בסיפור עולמות חברתיים רחבים ובקומדיה חברתית-ביקורתית, ג׳נובזה מחדד את התצפית אל הרגעים הקטנים, אל הפער בין הבורגנות החיצונית לרגש הפנימי, ומחדש את הקומדיה של מצבים תוך שמירה על סגנון מודרני ועדין.
יח"צ. "השיגעון שלנו", פאולו ג`נובזה
"השיגעון שלנו" מדגיש את הכפילות האישית ואת הקושי שלנו להתמודד עם הצגת עצמי לעולם החיצוני, אבל עושה זאת בדרך קומית, נגישה וחכמה.
למרות הקצב האיטי והמבנה החוזר על עצמו, היתרון הוא שהצופה נאלץ לעצור, לחשוב ולהתחבר לחוויה הפנימית של הדמויות. ההומור הדק והקומדיה של מצבים יוצרים חיבור אוניברסלי: כל צופה יכול לזהות את עצמו בקולות הפנימיים, בהיסוסים, בהתלבטויות ובכמיהות שמוצגים על המסך.
בסופו של דבר, "השיגעון שלנו" הוא סרט שונה ומרענן – פחות עלילתי, יותר מצב-תמונתי, שמאפשר לצופה להפוך לחלק מהשיגעון.
מה שמתרחש על המסך הוא גם אנחנו, הקולות הפנימיים שלנו, והחוויה – קומית, אינטימית, פסיכולוגית ומדויקת – משאירה את הצופה עם הבנה עדינה של המורכבות האנושית שמתחבאת מאחורי כל מפגש חדש.
בימוי: פאולו ג׳נובזה | שחקנים: פילר פוליאטי, אדוארדו ליאו |שפה: איטלקית (מתורגם) | אורך: 97 דקות
