יח"צ. צילום: דניאל חנוך
בימים כתיקונם, לפני המלחמה, הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות התערוכה "סוף היום" – תערוכה מקיפה לציון מאה שנים ל"אובייקטיביות החדשה" (מהתנועות האמנותיות המשפיעות במאה ה־20).
מן הסתם היא תשוב להיות מוצגת עם החזרה לשגרה.
יח"צ. צילום: דניאל חנוך
אמנות בשעת חירום
הנהלת המוזיאון, ובראשה המנכ״לית טניה כהן-עוזיאלי, קיבלה החלטה ומיד אף פעלה.
בימים שבהם המוזיאון סגור לפעילות רגילה בשל המלחמה, הוחלט להציע מתכונת מיוחדת של סיורים במרחב המוגן, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, לקבוצות קטנות של שוחרי אמנות. את הסיורים מלווה האוצר ד"ר נעם גל והפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי מפליא ללוות בנגינתו את המבקרים.
"סוף היום" היא לא רק תערוכה על גרמניה של שנות ה־20, אלא גם מראה רלוונטית לימינו אנו.
יח"צ. צילום: דניאל חנוך
"הסיפור המלווה את היצירות בתערוכה הזו", אומרת כהן-עוזיאלי, "משקף באופן מובהק – כמו אז, גם היום – כי מוטל עלינו לבחון בעיניים פקוחות את המציאות שבה אנו חיים".
בתערוכה נחשפות יצירות של אמני התנועה, שמרביתן לא הוצגו מעולם בעבר.
אלה עבודות רבות עוצמה ומרהיבות, הלוכדות את רוח הזמן הכאוטית של תקופה סוערת וקיצונית בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
יש בהן מבט צלול ומפוכח על עידן של חוסר ודאות בחברה מתפרקת – כל זאת על רקע חיי הלילה המפתים בברלין הדקדנטית.
יח"צ. צילום: דניאל חנוך. הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי
בחיפוש אחר משמעות ושייכות
בתערוכה מוצגות כ־130 יצירות – ציורים, רישומים, תצלומים והדפסים – שנוצרו בין 1920 ל־1939. בסיור נחשפים רק לחלק מן העבודות, אך עדיין זהו מפגש מרשים עם אמנות חשובה.
בין היתר מוצגות עבודותיהם של האמנים ג׳ורג׳ גרוס, אוטו דיקס, כריסטיאן שאד ורודולף שליכטר, לצד עבודות של אמניות פורצות דרך הזוכות כיום לגילוי מחודש, בהן לוטה לזרשטיין, אניטה רה (Rée), דודו (דורותה קלרה וולף) וגרטה יורגנס.
ה"אובייקטיביות החדשה" נולדה בתגובה למשבר חברתי, כלכלי ופוליטי, שהניע רבים לחיפוש נואש אחר משמעות ושייכות.
יח"צ. צילום: דניאל חנוך
היצירות של אמני התנועה נוצרו בצל מלחמה שערערה את ערך חיי האדם, ובתקופה שהתאפיינה בחידושים טכנולוגיים ובהתנסויות אמנותיות – ובצִדן משיכה אל רעיונות קיצוניים, בהם כאלה שהובילו את גרמניה לאסון הגדול בתולדותיה.
אמני התנועה שיקפו במבט חד, חודר ומפוכח את המציאות של רפובליקת ויימאר בין שתי מלחמות עולם, וסירבו להסתיר את השלכותיה המחרידות של מלחמת העולם הראשונה על החברה הגרמנית.
יח"צ. צילום: דניאל חנוך
לעורר שיח חדש
התערוכה התאפשרה בזכות מחווה של האספן הגרמני יאן פישר, שאפשר להוציא את האוסף המרשים שלו לראשונה מגרמניה ולחשוף אותו בישראל.
פישר, אגב, הקדיש את חייו לשימור ולהנגשת האמנות של זרם האובייקטיביות החדשה. הוא ראה זכות בהצגת היצירות לקהל בישראל, "במקום שבו הצבעים, הניגודים והרוח שלהם עשויים לעורר נקודות מבט ושיח חדש".
בתערוכה מוצג למבקרים תסכית שנוצר במיוחד – יום בחיי אמן ברלינאי לפני מאה שנים: היוצא מדירתו העלובה, דרך הפגנות מחאה ברחובות הסוערים, אל הסטודיו אפוף העשן בצדה השני של העיר; מבקר בתיאטרון מחתרתי; ולבסוף, באישון לילה, יושב לעוד כוסית בבר החשוך.
כשהתערוכה תשוב להיות מוצגת, היא תלווה במפגשי שיח עם אוצרים וחוקרים, הקרנות סרטים וסיורים מודרכים בשפות שונות.
