יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

האופרה "סלומה" תמיד נחשבה ליצירה נועזת ומסעירה, מהיצירות העוצמתיות בתולדות האופרה של המאה ה-20. 

ההפקה המחודשת בבימויו הפנומנלי של איתי טיראן (שחוזרת עכשיו לאחר שבע שנים), מביאה לבמה עולם אפל, מצמרר ומהפנט. סיפורה של תשוקה קיצונית –  אבל גם של לא מעט פחד.

האופרה מבוססת על מחזה של אוסקר ויילד – והיא, לכל הדעות, אינה חוויה אופראית רגילה. 

כשהמסך עולה, נגלת לעינינו במה מדהימה ביופיה, שעוצבה על ידי ערן עצמון; ומלאכת המחשבת של "משחקי האור" עוצבה על ידי אבי יונה בואנו (במבי). 

הבמה כביכול נקייה, במרכזה כדור ירח מכשף (שאליו לבדו אפשר לכתוב מאמר שלם), כך שהצופה חש שהוא נשאב לתוך תהום מסתורית, אפלה ועמוקה.

יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

מאחורי היצירה
 

האופרה, שנכתבה על ידי ריכרד שטראוס, הועלתה לראשונה בדרזדן, גרמניה, בשנת 1905. 

המחזה שעליו ביסס שטראוס את האופרה נכתב כאמור על ידי אוסקר ויילד בשנת 1891 (בצרפתית). הרעיון מאחורי המחזה היה סיפור אלים, שבו יצרים ושלטון מניעים את הדמויות.

השערורייה שקמה בעקבות כך הייתה אדירה: באופרה הייתה משום חציית גבולות מוסריים ודתיים, וגם מפני שאסור היה אז להציג על הבמה דמויות המבוססות על דמויות מקראיות. 

אוסקר ויילד יצר עולם מטריד, מלא כוח (או אולי למעשה חולשה) – מסע של תשוקה ללא סייג. וכך אנחנו מקבלים על הבמה יצירה הרמונית שיש בה שילוב מושלם בין המוזיקה לדרמה.

יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

סלומה וריקוד שבעת הצעיפים

המחזה של ויילד, "שלומית", מתרחש בחצרו של הורדוס. סלומה (שולמית) היא בתה של הרודיאס, אשת המלך הורדוס, ובת חורגתו. סלומה, הנסיכה הצעירה, אינה נכנעת לחוקי העולם הגברי ומוכנה לשלם כל מחיר על תשוקתה.

יוחנן המטביל, שהושלך לבור על ידי הורדוס לאחר שהוקיע את התנהגותה של הרודיאס, מעורר בסלומה תשוקה עזה. 

היא מנסה לפתות אותו והוא דוחה אותה. ואז הורדוס, המשתוקק בעצמו לסלומה, דורש ממנה לרקוד לפניו ומבטיח למלא כל משאלה שתבקש.

וכך, אחד מרגעי השיא של היצירה הוא גם אחד הרגעים המפורסמים והמתוחכמים בתולדות האופרה: ריקוד שבעת הצעיפים.

יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

חלק זה של האופרה הוא תזמורתי בלבד, ללא שירה. אבל זה לא מחול בלבד, אלא רעיון אבסולוטי, שבו נרקמת דרך להסרה של שכבה אחר שכבה עד שתתגלה האמת. המחול משקף לא רק את הפיתוי שסלומה מפגינה, אלא גם מעין התמודדות פוליטית של כוח ושליטה.

לאחר שסלומה מקבלת על מגש של כסף את ראשו הכרות של יוחנן, היא שרה אריה סופרן אל הראש הכרות – באחת הסצנות המצמררות באופרה. אפילו הורדוס נחרד מהמראה, ומצווה על חייליו להמיתה.

הבמאי איתי טיראן והכוריאוגרפית רננה רז ניסו להציג עולם שבו החושני והיפה עלולים להפוך במהירות לאלימים. וסלומה, כאישה עוצמתית, מתנגדת לסדר הקיים ולאביה החורג המלך, והולכת אחר תשוקות לבה.

יח"צ. "סלומה", צילום: יוסי צבקר

לא רק סיפור מקראי

לאחר הצפייה באופרה "סלומה" ברור לגמרי שלא מדובר כאן רק בהעלאת סיפור מקראי אפל שהפך בידי מחזאי לסיפור שערורייתי.

יש באופרה הזו הסתכלות על מה שמתרחש בתוך חברה מושחתת שבה שולטים יצרים ותשוקות. לכן, יותר ממאה שנה אחרי שנכתבה, היא עדיין נשמעת רלוונטית, מעוררת אימה ומסוכנת.

הרצאות מבוא: שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באולם. הכניסה להרצאה ללא עלות לבעלי כרטיס לאותו הערב.

המופעים הבאים: יום שלישי | 12.5.26 בשעה 20:00 / יום חמישי | 14.5.26 בשעה 20:00 / יום שישי | 15.5.26 בשעה 13:00 / יום ראשון | 17.5.26 בשעה 18:00 / יום שני | 18.5.26 בשעה 20:00 *גאלה