צילום: באדיבות פורום פילם, יח"צ
 
"לייטייר" (שנות-אור), הסרט החדש של חברת דיסני, שתחת דגלה פועלת פיקסאר מאכזב. מה עוד אפשר לומר על סרט האנימציה הזה שרחוק שנות אור מלהיחשב כסרט המשך ל"צעצוע של סיפור".

26 שנה אחרי ש"צעצוע של סיפור" ביסס את שמה ומעמדה של פיקסאר ו-3 שנים אחרי הסרט האחרון והרביעי בסדרה "צעצוע של סיפור", חזרה פיקסאר אל באז האסטרונאוט שפרצופו עם סנטרו בעל הנפח מזכיר את זה של ג`יי לנו; ויצרה סרט אנימציה נוסף; מעיין פנטזיית חלל העוסקת בהתבגרות, בפרידה, בהתיישנות והתחדשות, ובקבלת כל אלה כחלק בלתי נפרד של החיים.
 
צילום: באדיבות פורום פילם, יח"צ

באז, שאת קולו מדבב כריס אוונס, הוא חוקר חלל שנשלח על ידי המפקדת שלו אלישה (אוזו אדובה) למשימה מאתגרת.

טעות בניווט תוקעת אותו הרחק מהפלנטה, ועם שובו ארצה מתברר לו כי המסע "הקצר" ארך למעשה ארבע שנים. אלא משום העובדה שבחלל הזמן נע מהר יותר מהכוכב שעזב, כולם סביבו מתבגרים והוא היחיד שנותר צעיר. 
 
המפקדת שלו אלישה למשל, כבר הכירה בזמן שהוא שהה בחלל את אהבת ליבה, היא נישאה ואפילו נולדו לה ילדים, ואילו באז ממשיך במשימת חייו ונחוש לתקן את טעותו.
 
טיסת חלל אחת רודפת טיסה אחרת והמשימה נכשלת שוב ושוב, השנים חולפות, כולם כאמור מתבגרים ובאז הוא הזמן עבורו עומד מלכת.

אחת הבעיות בסרט טמונה לטעמי בייצוג דמותו של באז ביחס לדמויות המשניות בו. באז הוא גבר לבן, עקשן ונחוש שחשוב לו כאמור להשלים את משימתו לבדו, בעוד שחבריו לדרך, אלו שהוא מסרב לשתף עמם פעולה, אומנם מייצגים קשת רחבה של מגזרים, אבל אף לא אחד מהם הוא לבן וכולם ללא יוצא מהכלל אינם אסטרונאוטים בהכשרתם.
 
בעיה נוספת היא הכוכב המשעמם משהו שבו לכודה החבורה. בניגוד לסרטים הקודמים העלילה הפעם אינה חגיגה של דמיון והמצאה, היא  אפילו די צפויה והחלל מאד משעמם.

עם זאת, כמו רבים מסרטיה של פיקסאר המציפים לצופה הצעיר נושאים חשובים, גם הפעם מציג הסרט הזה מוסר השכל חשוב – את ערך החברות והעבודה בצוות.
 
באז הוא אומנם סוליסט מושבע, אך למורת רוחו הוא נדרש שלא לומר נאלץ לשתף פעולה עם החבורה המגוונת שהתאספה סביבו: הנכדה של אלישה, רובוט-חתול מגניב; פושעת קשישה בדימוס ושלומיאל נוסף שבנחיצותו ותושייתו מהותית (ותודה לעט).

בנוסף, נדמה כי דיסני ופיקסאר שהתאחדו להן יחד ב-2006, מבקשות להמשיך ללהטט בין מסרים שתואמים את רוח התקופה עם נושאים שקצת פחות מצפים שיתייחסו אליהם בסרטי ילדים, וכך, לאחר שכבר פגשנו במסך נסיכה אפרו-אמריקאית ונושאים מורכבים שעסקו בפמיניזם, בגזענות, בפרופיילינג, באלימות משטרתית ובפחד מטרור, אזרו השתיים אומץ רב ולאחר מסע ממושך, שנעשה בצעדים קטנים ואטיים במיוחד, הן החליטו שהגיע סופסוף הרגע לצאת מהארון ולצעוד גם לעבר הקהילה הגאה.
 
צילום מסך

בעניין זה, "שנות אור", בהחלט עושה היסטוריה כשהוא מציג רגע להט"בי תקדימי: דמות חשובה (אלישה) שהיא גם אישה, גם שחורה וגם מצהירה שהיא נמצאת בזוגיות עם אישה.

במשך שנים סופגת דיסני ביקורת בשל היעדר דמויות להט"ביות בסרטיה. התפישה שדמויות כאלה בסרטים לכל המשפחה עשויות להשחית את נפשותיהם הרכות של ילדים, או לפגוע בהכנסות הסרטים אם קהל שמרני יבחר להחרים אותם בשל דמויות כאלה מנעה מדיסני לגעת בנושא, והנה הפעם בחרה אימפריית הקולנוע ההוליוודית לספק לקהילה הלהט"בית ייצוג הולם.
 
אלישה, אכן מוצגת בסרט באופן שאינו משתמע לשתי פנים, היא לסבית מחוץ לארון, יש לה בת זוג והן מנהלות יחד משק בית משותף ומציגות בגאווה (תרתי) מודל של משפחה חדשה.

כצפוי, בשל הסוגיה הגאה הסרט המדובר לא התקבל ביותר מתריסר מדינות, מוסלמיות בעיקרן. מדינות ברחבי אסיה והמזרח התיכון מסרבות להציגו, הרגולטורים באיחוד האמירויות הודיעו שהם אוסרים על הקרנתו בשל "הפרה של תקנות תוכן ותקשורת במדינה".

ולמרות זאת יש להודות ביושר, דמותה של חוקרת החלל אלישה רחוקה מלהיחשב דמות מרכזית וחשובה בסרט, ולמרות שהיא מיוצגת כלסבית באופן מובהק נדמה כי אנחנו עדיין שנות אור מהיום שבו נראה בסרטי דיסני דמויות להט"ביות ראשיות מתרוצצות, אוהבות, חופשיות ועליזות…