יח"צהמחשבה הראשונה שעלתה בראשי לשם הסרט Ghetto Kids ("גטו הילדים") היתה השואה, אך לא בה עוסק הסרט. "גטו הילדים" הוא למעשה סרט דוקומנטרי עצמאי, שצולם בקאמפלה בירת אוגנדה ע"י בר באייר וניר נוימן, שני ישראלים שבחרו לייצר סרט תיעודי שיעזור להגדיל את המודעות וכמות ההכנסות מתרומות שמגיעות לגטו.
הסרט מזמין את הצופים להקדיש רגע של מודעות למה שקורה רחוק מהעין ומהלב. הוא נעשה בשיתוף עמותת LOVE NATURE CHILD UGANDA ועוקב אחר סיפורם של הילדים שחיים ברחובות קיסני בקאמפלה בירת אוגנדה והמתנדבים שמקדישים את חייהם לסייע להם.
מטרת הסרט – לתעד בצורה מכבדת את המציאות הקשה של ילדי הרחוב במשכנות העוני של קיסני ואת המצב אליו הגיעו ערים נוספות באפריקה בעקבות האורבניזציה ולעודד תרומות שישפרו את חייהם.
באייר ונוימן (ללא רקע אקדמי בצילום אבל עם ניסיון צילום רב) טיילו באפריקה ב-2019 וכוונתם היתה לתעד את מסעם, אך השניים מתברר לא יכלו להישאר אדישים למה שראו וחוו "בגטו הילדים" באוגנדה.
הסרט שלהם נפתח בצילום המציג את נופיה הכפריים של אוגנדה כשברקע אחד היוצרים שואל את השאלות הבאות: בחרת להיות פה?, כמה דברים בחיים אנחנו יכולים לבחור?, האם לכולנו יש את אותה נקודת פתיחה? איפה אתה עכשיו?. לאחר מכן המצלמה כבר משוטטת ב"גטו" – משכן העוני הגדול באוגנדה ומביאה את המציאות הקשה בה חיים הילדים.
שולמית עזר והבמאים בר באייר וניר נוימן. צילום: דור שגיאאוגנדה שאוכלוסייתה מונה כ-42 מיליון תושבים, שוכנת במזרח אפריקה ונחשבת כאחת מהמדינות העניות ביותר בעולם. כמי שמארחת את אחת מקהילות הפליטים הגדולות בעולם – כ-1.4 מיליון פליטים החונים בשטחה היא מתאפיינת ברמת פיתוח נמוכה הנובעת מחוסר יציבות פוליטית וניהול כלכלי כושל שגרמו לנסיגתה הכלכלית.
למעשה מאז קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1962, ידעה אוגדנה שני משטרים דיקטטוריים אכזריים שהושתתו על שחיתות ונפוטיזם. בעקבות האורבניזציה המואצת והילודה הגבוהה בין 7- 10 ילדים בממוצע למשפחה והמצב הכלכלי הקשה ממילא שהתגבר מאד בעקבות הקורונה ילדים רבים הגיעו לחיים ברחובות וזוהי המציאות שבה הם חיים נטולי תקווה ועתיד.
שולמית עזר. צילום: דור שגיאלמחייתם הם מתיכים גרוטאות המכילות פלסטיק ומתכת לשם מכירת המתכת, אוספים בקבוקים וקופסאות למכירה, מסתובבים ברחובות בחיפוש אחר שאריות אוכל או גניבתו, סובלים מאלימות נערים מבוגרים מהם ושוטרים, ישנים בלילות בכל מקום שמוצאים, ושואפים תרסיס המופק מדלק מטוסים סם המקל על שיגרת חייהם והופך אותם לנסבלים.
בתוך "גטו הילדים" פועלים מתנדבים שחלקם סטודנטים המתנדבים במקום לזמן קצוב ורובם מתנדבים בוגרי הגטו שהצליחו לפרוץ את המעגל והצליחו ללמוד ולרכוש השכלה ומקצוע וחזרו כדי להעניק לילדים אהבה, כישורי חיים, מזון, מחסה והכי חשוב לטעת בהם את התקווה לעתיד כלשהו.
בזכות ההעצמה האישית וכישורי החיים המוקנים לילדים במכונאות, דרמה, ריקוד, אקרובטיקה ע"י המדריכים, הילדים מלאים באנרגיה ושמחה.
מטרת המתנדבים ויוצרי הסרט היא הקמת בית מחוץ לעיר ע"י איסוף תרומות שייתנו לילדים חינוך,הזנה ומקום בטוח שיספק להם הגנה ויאפשר להם עתיד. למרות הקושי ותנאי החיים הלא פשוטים הסרט מציג ילדים עליזים, סקרניים, חייכנים, הרוקדים ושרים הצמאים ליחס, חום ואהבה.
