יח"צ אי שם בשנת 2014 נולד גיבור על חדש בשם ג`ון וויק. טוב, לא בדיוק גיבור על באופן רשמי, אבל בהתחשב בנסיבות, באופי שלו, בקורות חייו ובכל מה שקרה לו בשלושה סרטים מאוחר יותר, אפשר להכתיר את מר וויק ככל יכול.
הסרט הראשון היה להצלחה בקרב קהל חובבי הקרבות, המרדפים והאקדחים (הרבה אקדחים) והוליד עוד שני המשכים שהם בעיקרון העתק הדבק של הסרט המקורי. אך אפילו עובדה זו לא מנעה מהם להפוך להצלחות לא קטנות.
בהתאם לכך, הוכרז סרט רביעי על מעלליו של ג`ון וויק כשלצידו, ניחשתם נכון, יופק גם סרט חמישי.
שני הסרטים צולמו גב אל גב, כשהרביעי יוצא בסוף השבוע הקרוב לבתי הקולנוע בצל מותו הטרגי והעצוב של לאנס רדיק בן השישים, שגילם את שרון, קונסיירז` מלון קונטיננטל.
יח"צקיאנו ריבס (לנצח ניאו) חוזר שוב לנעליו של המתנקש הטוב בעולם, כשהשולחן הגבוה מבקש לחסלו.
כדי לוודא שהעבודה נעשית, נשלח אל המשימה המרקיז דה גראמונט (ביל סקארסגארד, "זה", "ברברי"). וזהו בעצם – עלילה דלה היא מוטיב חוזר בכל סרט בסדרה הזו.
מכאן ואילך ג`ון וויק עומד בפני אתגרים שונים ומשונים בצורת קרבות (ועוד קרבות), משחקי פוקר מפוקפקים ולקינוח – אנחנו מקבלים דו קרב בסגנון מערבון ספגטי.
מה שעבד מצוין לבמאי צ`אד סטהלסקי בסרטים הקודמים, עובד גם פה.
העבודה המאומצת על כוראוגרפיית הקרבות מרגישה נפעם הרבה יותר אינטנסיבית משאר הסרטים והתוצאה ניכרת. בכל זאת, הסרט שאורכו קרוב לשלוש שעות (ללא הצדקה) וצריך לתת עבודה. ועבודה אכן נעשתה.
קשה להבין איך ריבס הצליח לשרוד עד סוף הצילומים עם אינטנסיביות כזו.
אפשר היה לצפות מסטהלסקי, שיי האטן ומייקל פינץ`, שני תסריטאי הסרט, לספק איזשהו טוויסט בעלילה או לכל הפחות שינוי כיוון מרענן, אך התוצאה הסופית היא אותה הגברת בשינוי אדרת.
הוסיפו לכך חוסר היגיון משווע כמו נפילה מגובה של 5 מטרים על גג של מכונית ויציאה ללא פגע (כשבן אדם ממוצע לא מתפקד שבוע אחרי שדפק את הזרת באיזושהי פינת שולחן) וקיבלתם אינספור הרמות גבה וגיחוכים באולם.
בסופו של דבר סרטי ג`ון וויק לדורותיהם לא בושלו עבור כל פודי קולנועי ממוצע.
בשביל חובב סרטי קרבות עם לוקיישנים משתנים וקלישאות חלולות על חברות וכבוד, הפרק הרביעי של ג`ון וויק עושה עבודה מצוינת. לחובבי קולנוע עם אמירה נוקבת – הרבה פחות.
וויק נלחם בלוקיישנים משתנים ברחבי אירופה ואסיה; מטוקיו דרך ברלין ועד לפריז.
בכל עיר הוא נקלע לקרב ומצליח לחסל את יריביו ללא קושי אמיתי או פגיעה משמעותית. הוא עובר בין עיר לעיר כמו משחק וידאו אחד גדול, כשבסוף כל שלב הוא נלחם עם ה"ביג בוס", עד שהוא מגיע לסופו ונלחם במלך הגדול.
בשלב מסוים הסיטואציה מתחילה לעייף. הקרבות מצולמים בשוטים ארוכים יחסית וללא כל מקצב.
לעתים נדמה כאילו אנחנו צופים בריקוד ולא בקרב עד המוות. גם אורכו הכולל של הסרט מוסיף למלחמת ההתשה הזו, ואפשר ורצוי היה לחתוך סצנות מיותרות, ולא חסר כאלו.
יח"צקיאנו ריבס מצליח לסחוב את זיכיון הסרטים הזה על גבו בהצלחה יתרה, אפילו עם יכולות משחק מוגבלות. כשרונו של ריבס התמוסס אי שם בסיומה של טרילוגיית המטריקס אך הגיקים עדיין שומרים לו חסד בזכות הסקס אפיל ואופיו הכובש.
במהלך הסרט, וויק זורק מילה פה ומילה שם בטונציה המוכרת של ריבס, תוך כדי צחוקים רועמים באולם.
ביל סקארסגארד הוא המרקיז דה-גראמונט, סוג של רפרנס רופף למרקיז דה-סאד. מתפלסף במילים וסיסמאות ומנגד סאדיסט חסר רחמים. השחקן השוודי מתעלה בכישרונו מעל שאר חברי הקאסט, עושה עבודה לא רעה ומרגיש כמו הדבר ההגיוני ביותר סרט, מינוס המבטא הצרפתי המאולץ.
יח"צעוד מככבים בסרט השחקן ואמן הלחימה דוני ין, הירויוקי סנאדה וקלנסי בראון. איאן מקשיין ולורנס פישבורן חוזרים לסיבוב נוספים כוינסטון מנהל מלון הקונטיננטל ובאורי קינג.
מה עוד אפשר להגיד על ג`ון וויק שלא נאמר?
האיש נלחם בכל העולם ואישתו בערך ומסרב למות. הוא עושה זאת בהצלחה בסרט הרביעי וסביר להניח כי גם בסרט החמישי נקבל מנה נוספת של עוד מאותו הדבר.
אם אתם חובבים של סדרת הסרטים נוטפת הטסטוסטרון הזו (אין שום דמות נשית משמעותית), אז בפרק הרביעי והארוך יותר תקבלו מנה כפולה ומכופלת של גוויות, יריות, כדורים ומרדפים ללא הפסקה. אם אתם טיפוסים אלגנטיים שמחפשים אקשן מתוחכם יותר, זה לא הסרט עבורכם.
