צילום: כפיר בולוטיןאת ההצגה "גדר חיה" ארגון להב"ה ו"יד לאחים" לא היו רוצים שתראו, לא תראו וככל הנראה גם עדיף שלא הייתה מופיעה כלל על במות ישראל.
ההצגה מגוללת את סיפור אהבתם של חילמי הפלסטיני וליאת הישראלית על רקע ניו-יורק הקרה, בשלהי האינתיפאדה השנייה, זמן קצר אחרי אסון התאומים, והתמודדותם עם הסביבה הקרובה ועם הסטריאוטיפים של כל אחת ואחד מהם, בתקופה שבה אנשים בעלי חזות מזרח־תיכונית נתקלו במבטים חשדניים רבים.
היא שוהה בעיר במסגרת לימודי מלגה, הוא צייר פלסטיני יליד חברון המתגורר בה. בין השניים מתפתח במהירות סיפור אהבה אך מה שקורה בבועה הניו יורקית הופך רווי קשיים ומכשולים כשהמציאות הישראלית-פלסטינית טופחת על פניהם.
ההצגה מבוססת על רב המכר של הסופרת דורית רביניאן "גדר חיה", שבאנגלית נקרא ALL THE RIVERS, ספר שעמד במרכזה של סערה ציבורית לפני 5 שנים, לאחר שמשרד החינוך (נפתלי בנט) פסל אותו מרשימת הספרים המצומצמת שהוצעה ללימודי ספרות מוגברים בתיכון, בטענה שהוא מעודד התבוללות ומציג את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה.
ההצגה מגוללת את סיפור אהבתם של חילמי הפלסטיני וליאת הישראלית על רקע ניו-יורק הקרה, בשלהי האינתיפאדה השנייה, זמן קצר אחרי אסון התאומים, והתמודדותם עם הסביבה הקרובה ועם הסטריאוטיפים של כל אחת ואחד מהם, בתקופה שבה אנשים בעלי חזות מזרח־תיכונית נתקלו במבטים חשדניים רבים.
היא שוהה בעיר במסגרת לימודי מלגה, הוא צייר פלסטיני יליד חברון המתגורר בה. בין השניים מתפתח במהירות סיפור אהבה אך מה שקורה בבועה הניו יורקית הופך רווי קשיים ומכשולים כשהמציאות הישראלית-פלסטינית טופחת על פניהם.
ההצגה מבוססת על רב המכר של הסופרת דורית רביניאן "גדר חיה", שבאנגלית נקרא ALL THE RIVERS, ספר שעמד במרכזה של סערה ציבורית לפני 5 שנים, לאחר שמשרד החינוך (נפתלי בנט) פסל אותו מרשימת הספרים המצומצמת שהוצעה ללימודי ספרות מוגברים בתיכון, בטענה שהוא מעודד התבוללות ומציג את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה.
צילום: כפיר בולוטיןאת ההצגה ביים אילן רונן, בדרך רגישה וחכמה, שבקלות יכולה הייתה ליפול לקלישאות ולסיפור הטרגי של רומיאו ויוליה, אך, לא! היא מוצגת באופן משכנע ומבארת לצופה את הקשר רב העוצמה שאיחד את בני הזוג יחד.
כחוקרת באקדמיה שכותבת על זוגות אוהבים בהם האישה יהודיה ישראלית והגבר מולסמי פלסטיני, צפיתי בה מתוך עניין רב. הראיונות שאני עורכת עם הזוגות המעורבים, על רקע הסכסוך הישראלי פלסטיני, בדרך זרועת מחסומים, הוא מסמך נוקב ומאשים כלפי החברה הישראלית והמדינה שמערימה קשיים רבים בפני הזוגות הללו.
בשבועות האחרונים, נערך דיון ער בנושא איחוד משפחות שמפנה אצבע מאשימה לגברים הפלסטינים וצאצאיהם ומתאר אותם כמחבלים.
בני הזוג בהצגה ליאת בנימיני (29), וחלימי נאסר (27), צעירים משכילים, המכירים בתפוח הגדול הרחק מעינם הבוחנת של משפחותיהם והסביבה הקרובה.
ההצגה מעלה התמודדויות יומיומיות של השניים מול החברים המשותפים, מול אחותה של ליאת, דרך ההסתרות באופן שלעיתים משעשע, אך מפלח את הלב בכאב על אהבה המלווה בקשיים וחששות.
התפאורה על הבמה היא אחת היפות שראיתי, פרי ידה של שני טור הנהדרת.
צילום: כפיר בולוטיןבנימיני שיחקה בעיקר בתיאטרון באר שבע. לפני כשלוש שנים היא עברה לקאמרי, שם הופיעה בין היתר בהצגות "אותלו", "אניהו" ו"הנכד". היא שיחקה גם בסדרה "מתים לרגע", בסרט "סיפור אחר" של אבי נשר ומככבת ב"אחד בלב", סרטה החדש של טליה לביא. חורי, המגלם את אהובה בהצגה, הוא בן זוגה לשעבר של השחקנית אלונה סער (בתו של ח"כ גדעון סער) וככזה הוא מכיר אישית את הדרמה הכרוכה בקשר בין ערבי ליהודיה.
ההצגה נוגעת ללב וממוטטת כל חומה, אולם היא אינה חפה מכשלים, כמו למשל העובדה שמביתו של חלימי רואים את תל אביב, כשהגיוני היה שניתן יהיה לראות את ירושלים, אליה הוא אינו יכול להגיע בשל המחסומים.
צילום: כפיר בולוטיןהחמצה נוספת לטעמי נעוצה בנושא המזרחי שאינו מטופל בהצגה, ואפילו מפוספס. מדוע למשל היה חשוב לציין שליאת בת להורים ילידי איראן? מדוע לא נעשה קשר בין המזרחי לפלסטיני כפי שתנועות שלום מזרחיות עושות, ובמה מתבטאת מזרחיותה של ליאת?
ניכר שהעיסוק נעלם מעיני היוצרים/ות וחבל, זוהי לטעמי הזדמנות פז לקשור בין המזרחי לפלסטיני.
יחד עם זאת מדובר בהצגה עשויה היטב, הבוחנת האם אהבה חוצת גבולות ותרבויות יכולה להתקיים מחוץ לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות…
