צילום: אורי אקרמן, "עקרה"בשנים האחרונות הקולנוע החרדי פורח, ונדמה כי בתי הספר ללימודי קולנוע גבוהים לחרדים ("מעלה" בירושלים, "תורת החיים" ביד-בנימין) מכשירים דור של יוצרים החפץ מחד להעשיר את הנוף הקולנועי המקומי, ומאידך מעוניינים להשמיע את קולם ולהביא אל המסך סיפורים מגוונים הפותחים צוהר אל פלח אוכלוסייה שעדיין אינו מוכר מספיק לצרכני הקולנוע הישראליים.
וכך, סרטים דתיים-חרדיים רבים מתקבלים בתשואות בפסטיבלים נחשבים בעולם, לצד סדרות העוסקות באורח החיים הדתי- חרדי, המוקרנות בערוצי הטלוויזיה ובכבלים.
כחילונים, הסרטים הללו מאפשרים הצצה תרבותית לעולם אמוני, שאין לנו דריסת רגל אליו.
הקולנוע החרדי שיונק ממקורות יהודיים, מתמקד בעיקר בדרמות משפחתיות, הנסובות סביב דילמות המאפיינות ציבור זה, עם דגש על מערכות יחסים במשפחה. חלק מהסרטים מספרים סיפורים הקשורים בנושאים היסטוריים, כמו השואה והאינקוויזיציה, שחייבו יהודים לשרוד ולהיאבק כדי לשמור על יהדותם.
התפיסה החילונית רואה את הקהילות החרדיות כסגורות, קנאיות לאורח החיים שלהן, ולכן כל סרט או סדרה מהז`נאר שיוצאים לאור, הם חגיגה קולנועית, ויעידו על כך למשל הסדרה "שבאבניקים" שהתמקדה בצעירים מזרחיים שחיים בישיבה, "למלא את החלל" שעסק בצעירה חרדית או "מתיר עגונות, "ריקוד האש" או "שטיסל" – שלושה סרטים חילוניים שעלילותיהם מתרחשות בחברה החרדית.
כשהסרט נעשה על ידי יוצר או יוצרת חרדים העניין אפילו מסקרן יותר, כך למשל סרטיהן של דינה פרלשטיין ("תמרות עשן"), טלי אברהמי ("לשם שינוי") ורכי אליאס ("מתנת האש"), רוחמה מנדליאל, דיקלה גול, הילה ארציאל וחני קופילביץ` ("סגורים") שבו הבת מורדת באמה ובדרישות שהחברה מציבה לה, והסרט "עקרה" של אסתי שושן, המגולל את סיפורה של אישה דתיה שאינה מעוניינת בילדים ולכן היא נוטלת גלולות למניעת הריון בסתר, מבלי שבעלה יידע.
וכך, סרטים דתיים-חרדיים רבים מתקבלים בתשואות בפסטיבלים נחשבים בעולם, לצד סדרות העוסקות באורח החיים הדתי- חרדי, המוקרנות בערוצי הטלוויזיה ובכבלים.
כחילונים, הסרטים הללו מאפשרים הצצה תרבותית לעולם אמוני, שאין לנו דריסת רגל אליו.
הקולנוע החרדי שיונק ממקורות יהודיים, מתמקד בעיקר בדרמות משפחתיות, הנסובות סביב דילמות המאפיינות ציבור זה, עם דגש על מערכות יחסים במשפחה. חלק מהסרטים מספרים סיפורים הקשורים בנושאים היסטוריים, כמו השואה והאינקוויזיציה, שחייבו יהודים לשרוד ולהיאבק כדי לשמור על יהדותם.
התפיסה החילונית רואה את הקהילות החרדיות כסגורות, קנאיות לאורח החיים שלהן, ולכן כל סרט או סדרה מהז`נאר שיוצאים לאור, הם חגיגה קולנועית, ויעידו על כך למשל הסדרה "שבאבניקים" שהתמקדה בצעירים מזרחיים שחיים בישיבה, "למלא את החלל" שעסק בצעירה חרדית או "מתיר עגונות, "ריקוד האש" או "שטיסל" – שלושה סרטים חילוניים שעלילותיהם מתרחשות בחברה החרדית.
כשהסרט נעשה על ידי יוצר או יוצרת חרדים העניין אפילו מסקרן יותר, כך למשל סרטיהן של דינה פרלשטיין ("תמרות עשן"), טלי אברהמי ("לשם שינוי") ורכי אליאס ("מתנת האש"), רוחמה מנדליאל, דיקלה גול, הילה ארציאל וחני קופילביץ` ("סגורים") שבו הבת מורדת באמה ובדרישות שהחברה מציבה לה, והסרט "עקרה" של אסתי שושן, המגולל את סיפורה של אישה דתיה שאינה מעוניינת בילדים ולכן היא נוטלת גלולות למניעת הריון בסתר, מבלי שבעלה יידע.
בימים אלה עולה לאקרנים סרט חדש, גם הוא זכה בשם "עקרה" שיצר מרדכי ורדי, רב, ובמאי, בוגר הישיבה התיכונית בנתניה וישיבת ההסדר כרם ביבנה.
ורדי, בעל תואר ראשון בתורה שבעל פה, למד תשע שנים בישיבת מרכז הרב ונמנה עם מקימי ישיבת עטרת כהנים, שפועלת ליישוב יהודים במזרח ירושלים ובעיר העתיקה. לצד זה הוא גם חבר בארגון רבני צוהר, שהוקם לאחר רצח רבין במטרה לגשר בין דתיים וחילונים בישראל ומשמש כראש מגמת תסריטאות בבית הספר לקולנוע דתי "מעלה".
לורדי חמישה סרטים דוקומנטריים קודמים: "התינשאי לי" (2007) שעוסק בחרדי הומו, נושא שישוב גם בסרטו "חתונה הפוכה" (2020), שעוסק בהומואים ובלסביות מעולם הדת שנישאים לבני המגדר השני. "השדה" מ־2017 ליווה יוזמה של מתנחלים ופלסטינים לפיוס בשיא גל טרור הסכינים של 2015 ו"אמא לא משוגעת", שבמרכזו אישה דתייה הלוקה בהפרעת אישיות גבולית.
"עקרה" הוא למעשה סרט הביכורים העלילתי הראשון שלו שהוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים.
הסרט המדובר עוסק בזוג חסידי ברסלב, פייגי (מילי עשת) ונפתלי (יואב רוטמן), שגרים עם הורי הבעל בסמטאות צפת. נפתלי טס לאומן בראש השנה כדי להתפלל להריון, משום שהוא ואשתו נשואים כבר ארבע שנים ואין להם ילדים. באותו הזמן אביו (נבו קמחי), מכניס לבית את רבי אליהו (גיל פרנק), גבר כריזמטי, נווד עם שופר, כדי שירפא את פייגי מעקרותה, זה מבצע בה את זממו, על רקע הבטחותיו לריפוי עקרות. מכאן העניינים מתגלגלים, ואירוע רודף אירוע, כשעל הפרק נושא האמונה, טיהור וטומאה, עד הסוף המפתיע…
הסרט שזור בצילומים יפהפים של סמטאות צפת העתיקה, אורי אקרמן, מבכירי הצלמים בארץ, אחראי על כך, זהו סרט קטן ואינטימי, שכולו מתקיים בתוך שכונה אחת, בבית אחד.
מילי עשת ויואב רוטמן משחקים את הזוג החרדי באופן שמעורר הזדהות. פרט להם ישנו כאמור נבו קמחי כאבי הבעל, ואילנית בן יעקב כאמו, שמנווטת לבדה את בני משפחתה בסיטואציה המורכבת שנקלעו אליה. מדובר בסרט פנימיסטי הנוגע בעצבים רגישים ומטלטל את הצופה! מומלץ בחום!