יח"צ. Foster-Sakyiamahבשנים האחרונות הצליחה היבשת השחורה לההפך לחלק מהשיח התרבותי הבינלאומי, עם סצנת אמנות חיה ובועטת הכוללת תצלומים, עבודות וידאו, פסלים, קולאז`ים, מיצבים וכמובן ציורים.
למרות שלמעלה ממאה שנים חלפו מאז שהאמנות גילתה את ה"אקזוטיקה" האפריקאית הילידית, הרי שאת שורשי השינוי ביחס לאמנות אפריקאית והתקבלותה המיוחלת במרכזי התרבות המסורתיים כאמנות (בניגוד לחפצים אתנוגרפיים) ניתן לזהות אי שם באייטיז, אז הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק התערוכה "פרימיטיביזם" ובה הציגו את ההשפעה של אמנות אפריקאית (ואוקיאנית) על אמנים מודרנים ובהם פיקאסו, מקס ארנסט, מודליאני ורבים אחרים.
יח"צ. Richmond- Selorm Agamelahכמה שנים מאוחר יותר היה זה האוצר הצרפתי ז`אן הובר מרטין, שבחר להציג במסגרת הביאנלה לאמנות בוונציה את התערוכה "Authentic/Ex-centric" שבחנה רעיונות באמנות אפריקאית עכשווית והרחיבה מאוד את התפיסה של הצופים בנוגע למתרחש באפריקה ובפזורה האפריקאית.
בשנים האחרונות הפכו יותר ויותר יוצרים ממוצא אפריקאי לחלק מעולם האמנות העכשווי, כשבולטים בגזרה גאדה עמאר המצרית, מוניר פאטמי ממרוקו, בילי בידג`וקה מקמרון, מישל מאז`מה מקונגו, ז`ואל אנדריאונומאריזואה ממדגסקר וכמובן זוולטו מטטואה, האמן הדרום אפריקאי ששמו עלה לכותרות הרבה לפני שהורשע ברצח נקופילה קומאלו בת ה-23 שעבדה בתעשיית הזנות בפרברי קייפטאון, כשהיה תחת השפעה מופרזת של אלכוהול.
לא בכדי אם כן, הבחירה של בית המכירות סות`ביס, להשיק את Contemporary Redefined: Africa Today – תערוכה קבוצתית חדשה המתמקדת באמנות אפריקנית עכשווית.
יח"צ. Samuel Semako Vittuהתערוכה המדוברת מאגדת עבודות של 20 אמנים אפריקאים, משמונה מדינות ביבשת אפריקה. כל העבודות המוצגות בתערוכה מושאלות מאוסף "עולים" – אוסף אמנות פרטי המוקדש כולו לאמנות אפריקאית עכשווית.
באירוע ההשקה שנערך בשבוע שחלף בחלל הגלריה, הציג האוצר ג`וזף אוואה-דארקו, אמן, מוזיקאי, יזם ופעיל חברתי המנהל את משכן האמנויות נולדור ונשיא מכון המוזיאון באקרה בגאנה, את בחירת האמנים, היצירות כמו גם את השיקולים להצגת מספר רב של אמנים ממגוון יצירות – ציור, פיסול וצילום בטכניקות שונות.
יצוין כי בהתחשב בכך שבאפריקה יש 54 מדינות, יותר מאלפיים שפות ומאות תרבויות – תערוכת חתך בנושא אמנות אפריקאית היא ללא ספק משימה מאתגרת.
צילום: סוזן לוילדבריו של אוואה-דארקו, רוב האמנים המציגים בתערוכה למדו בביה"ס לאמנות בפריז, בניו-יורק ובאוסטריה, אך הם שבו לאפריקה בה הם יוצרים ותורמים לקהילותיהם ע"י תמיכה באמנים צעירים דרך חונכות והקמת בתיה"ס לאמנות.
כך למשל האמן ג`ושוא אוהנבה -טאקי (Oheneba-Takyi) שציורו הכחול נכלל בתערוכה, בנה לעצמו מרחב של סטודיו ומגורים, אותו הוא חולק עם אמנים צעירים העובדים לצידו ומקיימים עימו דיאולוג אמנותי ער באקרה – בירת גאנה.
יח"צ. Boluwatife Oyediranהאנה א`ולרי – נציגת סותבי`ס לונדון, שהקימה ומנהלת את מחלקת האמנות האפריקאית העכשווית עוד מ-2010, ציינה שלמרות שהיבשת גדולה, דינמית ועשירה תרבותית ישנו חוט מקשר בנושאים שבהם עוסקים האמנים – סטריאוטיפים ושבירתם, אהבה, נשיות ועוד.
לדבריה מספר האמניות עולה בהדרגה והנשים מהוות כ40% מכלל הסטודנטים לאמנות.
הרעיון החדשני והמקורי שהונהג לראשונה בתערוכה הוא סריקת ברקוד המוצג לצד כל יצירה, המאפשר לכל צופה לשמוע את האמן מספר על עצמו ויצירתו, נתון שמאוד נהניתי ממנו וחיבר אותי לתערוכה ולאמניה.
יח"צ. Omar-Victor-Diopהקו המחבר בין היצירות השונות הוא הגדרת האני המחודש כאדם שחור בעולם.
בהרבה מהעבודות ישנה הגדרה מחודשת, יצירת עולמות חדשים ושימת דגשים חדשים מבעד לעיניי האמנים.
כך למשל פוסטר סקיאמה (Sakyiamah) יצר אישה אפריקאית מודרנית ומועצמת "אסי אמתיסטיה" (2022) המתבטלת באלגנטיות הבאה לידי ביטוי באקססוריז ובצבעוניות, בבד הנוצר בטכניקה בהתנסות אישית עם בדים בהדפסת שעווה הנפוצים מאוד בגאנה.
גם הצייר הניגרי בולוואטיפה אויידיראן (Oyediran) ביצירתו "אני הדרום העמוק" (2021) מצייר שפחה שיצאה לחירות, אך לא במציאות של אז, אלא בימינו בתסרוקת אפרו טבעית ובבגדים אופנתיים בחציית מטע כותנה – מעין אוטופיה שבה הגיבורה אינה כפופה למציאות של אותה התקופה – קטיף כותנה המוני בידי עבדים שחורים.
אצל סמואל אולאיומבו (Olayombo) "טקסס סאם" (2022) הבוקר (הקאובוי) השחור, לבוש ורוד ודמותו מתנוססת על רקע ורוד, על מנת להדגיש שיויון מגדרי והתייחסות לאפליה ועוינות חברתית, הנובעות מדעות קדומות במיוחד בהקשר של אכיפת החוק.
יח"צ. Samuel-Olayomboברוב היצירות ישנו שימוש בבדים האפריקאיים הצבעוניים המעוצבים ונלבשים כפריטי לבוש דקורטיביים וטקסיים ומשדרים תנועה ותלת מימדיות.
עמנואל טאקו (Taku) בציורו "שלוש העלמות" (2020) משלב לדוגמה את אהבתו לטקסטיל בדגם פייזלי בהשראת החזרתיות הוורהולית.
עומר ויקטור דיופ (Diop) שנכלל לאחרונה בתערוכת האופנה האפריקאית של מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, משתמש ביצירה "איח`לאס ח`אן" (2015) בדפוסי חיוט עשירים.
בתערוכה מוצגים גם שטיחי קיר של אברהים באלו (Ballo), פסלים של אפיאמבלו (,Efiambelo), פסלי מעדרים מצוירים ובדי דיוקנאות המבוססים על מפות של ז`אן -דוד נקוט (JEAN DAVID NKOT) וצילומים עכשווים של אריק גיאמפי (Gyamfi).
מה שמייחד לפחות מבחינתי את התערוכה הזאת יותר מכל היא העובדה שזוהי אולי הפעם הראשונה שתערוכה כה מקיפה אינה מתייחסת לאפריקה כאל יחידה הומוגנית אחת שבלתי ניתנת לחלוקה, כך שבהחלט שווה ומומלץ לצפות בה, במיוחד שמדובר באמנים ובהיסטוריה שמוכרים כאן קצת פחות.
התערוכה תוצג בסותבי`ס שדרות רוטשילד 6, ת"א עד ל-במאי 2023.
