אמאל׳ה איזה ביס: שום דבר לא הכין אותנו לפסטה המושלמת הזאת

יח"צ. פיצה פונג`י. צילום: גליה אבירם

פיצה וכוסית יין: הכירו את המקום האיטלקי המסקרן בכרמל

נדמה לי שכל עיר צריכה לפחות מקום אחד שעובד בשעות שבהן רוב המקומות כבר מזמן נסגרו. לא מדובר במועדון או בבר סגור ומחניק, אלא במקום שבו ניתן לשבת ב-23:00 בלילה, לאכול פיצה עם בירה או קוקטייל, מבלי להרגיש לחוצים או לא רצויים.

בחיפה, בשדרות מוריה על הכרמל, בין בתי הקפה והמסעדות הוותיקות, הושק לפני כשנה בדיוק מקום כזה שמזכיר קצת את אווירת וויליאמסבורג. 


מאחורי המקום עומד חובב הפיצות החיפאי אלעד גולדשטיין, שיצר גם את משחק הקופסה "שם קוד" בגרסה הישראלית, והעביר את השנים האחרונות בניו יורק. 

גולדשטיין, שתמיד האמין שפיצה מתאימה יותר לבר מאשר למסעדה, ייבא מברוקלין את הקונספט המעניין – לא עוד פיצרייה קלאסית שבה קונים מגש ב-6 בערב ונעלמים, אלא בר שעובד עד השעות הקטנות של הלילה לצד מנת הדגל האיטלקית גם יינות, בירות, ומגוון של מנות ראשונות.

כשנכנסים, העיצוב מפתיע. במקום הלוק האפלולי המוכר של הברים והפאבים, כאן בהיר ושמח יותר, עם מוזיקת רוק אמריקאי ברקע, לצד מסך טלוויזיה עצום שמשדר משחקי כדורגל, וטאבון אבן איטלקי יפהפה שממנו יוצאות הפיצות. 

 יח"צ. פיצה גרטן. צילום: גליה אבירם

הסלייס של חיפה: הכינו את המספריים!

הבצק של גולדשטיין עובר התפחה של 72 שעות. הוא נעשה במקום על פי כל כללי הטקס, נפתח ביד ונאפה בטאבון שהובא ארמה במיוחד מנאפולי. 

הקמחים אף הם מיובאים מאיטליה, והתוצאה – פיצה נפוליטנית משובחת המשלבת בין המסורת האיטלקית לרוח האמריקאית, קצת מהעולם של ניו יורק וקצת מהרובע האיטלקי, שבו הפיצות נחתכות במספריים.

במנות הפתיחה של ברוקלין 17 יש כמה מנות שכבר תפסו מקום של כבוד: רביולי ריקוטה בעבודת יד ברוטב חמאה וגרידת לימון (51 ₪) – מנה אלגנטית שכל ביס בה מרגיש נכון. פולנטה קרמית מגרגירי תירס טרי עם פרמז׳ן, חמאה, שמנת ופטריות צלויות (62 ₪) – עשירה ועמוקה, עם רמז עדין של כמהין.

 יח"צ. סלט פנצנלה. צילום: גליה אבירם

יש גם סלט קיסר קלאסי עם אנשובי וצלפים, סלט פנצנלה עם מוצרלה פרסקה שמביא את הקיץ גם בחורף, וקלצונה ממולא בשקשוקה שמשלב ים-תיכוניות עם איטלקיות בצורה מפתיעה.

בגזרת הפיצות תמצאו כמובן את הקלאסית – מרגריטה (56 ₪), שאפשר להוסיף לה ארטישוק או זיתי קלמטה. 

בנוסף מציעים פה את הגרטן המושחתת – רוטב שמנת, פרוסות תפוחי אדמה דקיקות, פרמז׳ן, פלפל שחור גרוס והרבה מוצרלה (62 ₪). זו מנה שכבר תפסה מוניטין של מנת חובה. 

ויש גם פיצת תרד עם 4 גבינות – מוצרלה, גאודה, פקורינו ופרמז׳ן (64 ₪). ופיצת "לב" – עם רוטב עגבניות, עגבניות שרי, מוצרלה פרסקה, ארוגולה ובלסמי מצומצם, שמוגשת כפי שהבנתם בצורת לב.

סלילים אלוהיים: פוזילי בקרם פיסטוק

 יח"צ. פוזילי בקרם פיסטוק. צילום: גליה אבירם

אבל אם יש משהו אחד שאתם מוכרחים לנסות פה, זו פסטת הפיסטוק. 

פוזילי בקרם פיסטוק עשיר, חמאה ושמנת, עם קראמבל פיסטוק פריך ופרמז׳ן מעל (72 ₪). זו מנה שאין כמותה באף מקום אחר בארץ, ואחרי שטועמים אותה מבינים למה. אגב, יש גם אפשרות של פסטה במרינרה חריפה למי שאוהב משהו יותר ספייסי.

ובספיישל, ואני מקווה מאוד בשביל גולדשטיין, וכל סועדי המקום שהיא תשאר מנה קבועה, כוכבת השולחן – מנת הרביולי ארטישוק ירושלמי, שאין מילים לתאר אותה, כמה נימוחה, טעימה וקלילה היא הרגישה בכל ביס.

 יח"צ.  צילום: גליה אבירם

הבר כאן הוא הלב הפועם של המקום. זה לא בר סמלי או תוספת קוסמטית – מדובר בבר רציני עם תפריט אלכוהול רחב. יש כאן 14 יינות שנמזגים לכוסות, וויסקי אמריקאי וקוקטיילים מעניינים.

בתפריט: "מרלין מונרו" עם וודקה, טריפל סק, פסיפלורה וקאווה (49 ₪) – קליל ונשי. נגרוני אמריקאי עם וויסקי במקום ג׳ין (49 ₪). אפרול שפריץ פסיפלורה (47 ₪) – מתוחכם ורענן. מרגריטה קפואה בסטייל גרניטה שמושלמת לימי חום ולמי שנמנע מאלכוהול יש מוקטיילים צבעוניים כמו Night Flight – חמוציות, ליים ובלקברי (23 ₪).

 יח"צ. גלידת סנדיי בראוניז. צילום: גליה אבירם

גם הקינוחים של ברוקין 17 מנסים להיות אמריקאיים. בהתאמה יש פה בראוניז, גלידות מושחתות, מילקשייקים. וגם "סאנדיי" (34 ₪) – גלידה רכה הום-מייד בטעם וניל שמייצרים במקום, עם שברי בראוניז, קראמבל פיסטוק וסירופ מייפל. 

בנוסף, מוצעת כאן פיצת נוטלה עם קראמבל וגלידה (38 ₪) – מנה אינסטגרמית שצורחת "צלמו אותי", ויש אפילו עוגת גבינה באסקית עם גלייז פירות יער, קריצה לטירמיסו, וחמישה טעמי מילקשייק.



אבל אם להיות כנים, דווקא בגזרת המתוק נשאבו בברוקלין 17 לבנאליות. בעוד שהפיצות והפסטות מצליחות לשלב בין מסורת איטלקית למודרניות עכשווית בצורה חכמה, מסקרנת ומדויקת, הרי שהקינוחים נוטים יותר לכיוון ה-sugar rush המוכר והבנאלי והם פחות עמוקים או מפתיעים. 

שלא תבינו לא נכון, הקינוחים בהחלט מענגים, כיפיים וסוגרים יופי יופי את הארוחה, אבל חסרה בהם הייחודיות שמאפיינת את הרביולי ארטישוק ירושלמי או פסטת הפיסטוק המושלמת.

בשורה התחתונה – ברוקלין 17 עונה על צורך אמיתי בחיפה. מקום עם פיצה מצוינת ובר איכותי שעובד עד מאוחר. פשוט, ישיר, ובדיוק מה שהכרמל צריך.

ברוקלין 17, שדרות מוריה 29, חיפה, 07-96961717

יח"צ. צילום: איציק ביונסקי

איפה לישון: מלון קולוני במושבה הגרמנית

אם תבחרו ללון בעיר אחרי הבילוי בברוקלין 17, מלון הבוטיק "קולוני" בשדרות בן גוריון 28 במושבה הגרמנית הוא אפשרות נהדרת. 

ב-1868 הגיעו לחיפה כ-400 טמפלרים – נוצרים שפרשו מהכנסייה הלותרנית והאמינו שעליהם להקים מושבות יצרניות בארץ הקודש כדי לקרב את בוא המשיח. הם ראו בחיפה יעד נוח בזכות המעגן הקטן שנבנה לחופה, והקימו את המושבה הטמפלרית הראשונה. 

המושבה שגשגה במהרה עד שב1898 כבוד הקיסר הגרמני וילהלם השני הגיע לבקר בה. השכנים הערבים, תושבי חיפה העות`מאנית, לא ראו בכך עין יפה, והשחתת השדות הייתה דבר שבשגרה. בתגובה, הטמפלרים פנו לאפיקים חדשים – ביניהם תיירות.

את מלון אפינגר הפעילו האחיות קריסטן והלנה אפינגר, ובניהולו עסק אחיהן גוטלוב. 

יח"צ. חברי ועדת פיל בשנת 1936 בכניסה למלון אפינגר: באדיבות משפחת אפינגר

תחילה פעל המלון בשתי קומות במתכונת אירוח ביתי. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, 850 טמפלרים גורשו למצרים על ידי הבריטים שכבשו את השטח וראו בהם גייס חמישי. 

בתקופת השלטון הבריטי המשיך המלון לפעול ולארח קצינים בריטים ותיירים רבים. ב-1936 אף התארחו במלון חברי ועדת פיל, שמונתה למצוא פתרון לסכסוך הערבי-יהודי.

מחיר: החל מ-850 ₪ ללילה (כולל ארוחת בוקר).