צילום: גיא סידי
 
אין כמו זיכרונות ילדות. חלפו שלושים שנה ולי זה מרגיש כמו אתמול. אני זוכר איך כל חופש גדול הייתי מחכה ליום הזה שנוסעים לפארק המים שפיים. יום לפני כבר כל הבית היה בהכנות ואריזות כאילו שמחר טסים לחו"ל.
 
ואז הנסיעה הארוכה מדי באוטו (לאיזה ילד הנסיעה לא מרגישה ארוכה מדי כשהוא מפנטז על המגלשות והבריכות?!) וכשכבר מגיעים, אין אפילו סבלנות ללכת עם ההורים כדי להתמקם תחת איזו שמשיה. שהם יתעסקו בלוגיסטיקה, אני ואחי כבר ממתינים בתור למגלשות.

כן, זה קרה פעם אחת בכל קיץ והיה, מבחינתנו הילדים, אז בשנות התשעים, אירוע שהיום היה נמדד בסדר גודל של נסיעה לחו"ל, לא פחות.
 
ההתרגשות בימים שלפני, החלומות על המגלשה האדומה המהירה ביותר, החישובים איזה תור יתקדם יותר מהר, כי חייבים להספיק להגיע לבריכת הגלים כל שעה עגולה. כמה התלהבנו מבריכת הגלים, מהטכנולוגיה הזאת שהצליחה להפוך בריכה רגילה לים! לא פחות, ומי מאיתנו יגיע הכי קרוב אל הקיר ממנו מתחילים הגלים, עד שהמציל ייתן שריקה שתחזיר אותנו אחורה. איזו תמימות, איזה שטויות, כמה כיף.
 
 

ואז התבגרתי, התגייסתי, פארקי המים הפכו לזיכרון ילדות, ואת הבריכה החליף הים, הבילוי האולטימטיבי שלי עם החבר`ה כל קיץ. 20 שנה לא ביקרתי בשפיים, עד השבת האחרונה. 
 
כי מהילד ההוא שהיה חייב להספיק את כל המגלשות כולל זאת עם האבובים, לטבול בכל הבריכות, ללקק ארטיק פעם בשעה לפחות ולהישרף בשמש ככה שבשבועיים הקרובים יתחלף לי כל העור בכתפיים (לא היתה אז מודעות לנזקי השמש, כן?!) הפכתי לאבא שיש לו ילד כזה. כולה בן שלוש, אבל מלא מרץ וסקרן לאללה.

אז חזרתי אל שפיים, שבילדותי נראה לי ענק כמו פארק של דיסני בארצות הברית, וגם היום – עם חמישים דונמים של מגלשות מים, בריכות ובריכת גלים, מסלולי אבובים, אזורי ישיבה מוצלים, מתחמים ואטרקציות ייעודיות למגוון רחב במיוחד של גילים והעדפות בילוי, מרגוע ועד אקסטרימי – מרגיש לי מספיק ענק כדי להעביר שם יום שלם, עד שהעור באצבעות יראה כמו גלי ים.

אז נכון, הפארק הזה זקן לפחות כמוני, אבל מתברר שהוא לא הפסיק להתחדש במרוצת השנים. כבר בכניסה ראיתי שכמעט ואיני מזהה את פארק ילדותי, ושאטרקציות רבות וחדשות הצטרפו לפארק.
 
 צילום: גיא סידי
 
רק הקיץ, למשל, התחדשה בריכת מתחם הפיראטים המרכזי בהצללה נרחבת, ואת האוכל מהמזנונים אפשר להזמין בקלות באמצעות ברקודים – ולאסוף אותו כשמוכן, מבלי להמתין בתור. כדי להעצים את חוויית הביקור, מוגבלת כמות המבקרים היומית, ולכן חובה להזמין מראש מקומות באתר, בהתאם למועדים הפנויים.

עוד בפארק מתחם מגלשות צבעוני, ריינבו סליידס, שהושק בקיץ שחלף, ובו ארבעה עשר מסלולי גלישה חווייתיים במיוחד מגיל שבע ומעלה, המצמצם את התורים למינימום, בריכת הגלים הגדולה, ספינת פיראטים גדולה ממנה יוצאות שש מגלשות ותותחי מים, ארבעת מגלשות רייסר על גלשן מיוחד, מגלשת סופה מהירה במיוחד לגילאי 12 ומעלה, מגלשות קמיקאזה – אקסטרים מהירות במיוחד לגילאי 10 ומעלה ומגלשה מפותלת במסלול סלאלום מאד מרגשת לילדים מגיל ארבע וגם למבוגרים.
 
בנוסף, מגלשות ומסלולי האבובים כוללים את פנטזיה, שייט אבובים זוגי במסלול חשוך עם אפקטים מיוחדים במהלך הגלישה (לגילאי 5 ומעלה) ואת קרייזי קונס, מגלשת אבובים יחידה מסוגה בארץ – עולים, מתהפכים וממשיכים, 3 פעמים.

אבל אני, כאמור, אבא לילד בן שלוש שעדיין לא מספיק גדול כדי ליהנות מכל הטוב הזה.
 
במיוחד בשבילנו נולד עולם הילד: מתחם רועש ורטוב שהוציא מנועם הקטן צהלות של אושר, במיוחד בכל פעם שהוא הצליח לצלוף לי לתוך העין שפריץ של מים מתותח המים שהביא במיוחד מהבית.
 
 צילום: גיא סידי
 
עולם הילד, המותאם לגילאי שנתיים ומעלה, מעוצב כחוף ים קאריבי עם מזרקות המתוזמנות למוזיקה ולתאורה, ברז מים ענק, מגלשות, מתקני משחקים, בריכת פעוטות המעוטרת בדמויות מעולם המים ועוד, ויש גם מתחם ג`ונגל לפעוטות ולילדים מגיל שנה ועד שמונה, ובו 700 מ"ר של מזרקות, חיות משפריצות, מנהרות מים ומתקנים ייחודיים ומשעשעים.
 
נהניתי כל כך ששכחתי לכמה רגעים שאני מבוגר. קפצתי על ספינת הפיראטים, נכנסתי עם נועם לכל המגלשות, והשפרצתי על כמה ילדים שהיו בסביבה, אבל נשבע לכם שהם התחילו…

מצאנו מקום מוצל תחת עץ אקליפטוס עתיק, ומדי פעם חזרנו לשם כדי לאכול ולשתות. מי שמתעצל להכין אוכל בבית, יוכל לזלול במתחמי המזון המקפידים על הגשה בכלים מתכלים, ובהם מוצעות ארוחות בוקר קלות, מזון צהריים מהיר ומגוון מאוד ופינוקים מתוקים.

והערה אישית אחת לסיום: היינו במספר בריכות שונות, ובכולם חזר הריטואל: המצילים מדברים ברמקול בערבית. מספר פעמים הם פנו לרוחצים בבריכה רק בערבית, אני מניח שכדי לבקש מהם לשמור על הבטיחות, לא לקפוץ או להשפריץ, ופעם אחת שני מצילים אפילו הריצו דאחקה בניהם במיקרופון, שרק דוברי ערבית יכלו להבין.
 
אין כאן חלילה מסר פוליטי או גזעני, ובכל זאת אנחנו חיים במדינה שהשפה הרשמית בה היא עברית, ואנחנו מבלים בקיבוץ במרכז הארץ. אין לשיטתי שום סיבה לשמוע ערבית, רוסית, אמהרית או כל שפה אחרת שוב ושוב במהלך היום, בטח כשאנחנו יודעים שגם הצוות וגם הרוחצים שולטים היטב בשפה העברית. חשוב בכל זאת להעביר מסרים בשפות שונות? מקובל, אך עשו זאת במקביל גם בעברית!

מחיר: 139 ₪ לכרטיס (החל מגיל שנתיים. מומלץ לעקוב אחר מבצעים באתר ובמועדוני הצרכנות השונים). 09-9595756/7