יח"צ. צילום: ד"ר יואב פלמההבריכה בקיבוץ לוטן פתוחה כל יום משעות הבוקר עד 13:00, ואז היא יוצאת להפסקה של שעה. למה? כי המציל יוצא להפסקת צהריים. לא תמצאו כאן משמרות מתחלפות או לחץ עירוני – פשוט בן אדם שצריך לאכול, והבריכה? היא מחכה.
בשעה 14:00, כאמור, המציל חוזר, שבע ומחויך, והמים שוב פתוחים עד 18:00 (בערך, כן? זה המדבר, לא שווייץ).
והעובדה הקטנה הזו מסבירה state of mind כללי: כי בקיבוץ לוטן הדרומי והמדברי, אפילו הבריכה יודעת לקחת הפסקה. מסתבר שגם השקט זקוק לריסטארט.
ואנחנו, אנשי העיר, עוד לא השכלנו להבין את זה. אבל אחרי חמישה ימים בדרום שכללו מים בבוקר, בטן-גב בצהריים וטבילה נוספת אחר הצהריים – החיים שלי מרגישים פתאום הרבה יותר מדוייקים.
יח"צ. צילום: ד"ר יואב פלמהאז נעים מאוד, אני לילי, ואני מכורה למלונות מטיילים. אני יודעת. זה נשמע דרמטי. אבל זה כבר שנים שמשפחתי ואני פוקדים את רשת מלונות המטיילים בצפון הארץ, בלוקיישנים השונים של הרשת. חוזרים תמיד אל אותם חדרים נקיים ונעימים, אותה אווירה קיבוצית-משפחתית, אותו ריח של דשא רטוב בבוקר.
הכל נגיש, מזמין, לא מתחנף ולא מתחכם. אוכל פשוט וטעים, מרחבים ירוקים, מקום שאוהב ומזמין בעלי חיים, וכל אדם וכלב מתקבלים בו כמו אורח כבוד.
הפעם, החלטנו לשנות כיוון ולהדרים, וכך נחתנו בלב הערבה, במלון מטיילים בקיבוץ, 40 דקות מאילת. מדובר בקיבוץ אקולוגי-שיתופי קטן, מוקף בדיונות, שקטים קוסמיים וכוכבים מוגזמים ביופיים.
זה מקום ששם את כל הקלפים על קיימות, חינוך, חיבור לאדמה ולסביבה. יש כאן חוות חינוך סביבתי, מבנים עשויים אדמה, מרכז למחקר ירוק, קואופרטיב קפה, פעילויות רוחניות ומרחב ריפוי, סיורים מודרכים, גינות אקולוגיות ובריכה שיכולה לרפא נשמה.
ואם תהיתם – לא צריך להיות היפים. גם משפחות עייפות מהעיר מתקבלות בברכה.
יח"צ. צילום: ד"ר יואב פלמהשלום לך, ערבה נהדרת
נתחיל ביחידה שקיבלנו. היינו מיועדים להגיע בהרכב מלא של זוג + 3, אבל בסוף אני הייתי המבוגר האחראי עם שלושה (16, 13, 11), וקיבלנו שתי יחידות בחדרי ערבה.
בחדר האחד, מיטה זוגית, ספה, מטבחון צנוע וחדר שירותים. בחדר הילדים, 3 מיטות יחיד מפוצלות (לבקשתנו) כדי שלכל אחד יהיה מספיק מקום – לפחות סיבה אחת פחות להתלונן אחד על השני.
בשתי היחידות – מרפסת פרטית עם מאוורר שפועל תדיר, ושקט מדברי כזה שמזכיר פתאום איך נשמע הלב שלך כשהעיר לא צורחת. המזגן עבד מדהים (ואפילו קירר מדי. דמיינו מדבר וקור בפנים), הספה הייתה נוחה, הילדים חגגו בחדר שלהם – וכולנו היינו מוכנים לדבר האמיתי. הבריכה.
הבריכה ששייכת לקיבוץ, והמתארחים במלון יכולים להיכנס אליה, היא בריכת חלומות. כשהגענו אליה, היא חיכתה רק לנו. לא היה אדם נוסף מלבדנו. רק אנחנו והמציל.
יח"צ. צילום: ד"ר יואב פלמההמים היו בטמפרטורה מדויקת, ברקע הנוף המדברי הכי יפה בארץ (לא התווכחתי – בדקתי). היינו לבד. קפצנו. שיחקנו כדורסל במים. קפצנו בלופים.
ואני רק זוכרת שבשלב מסוים – הסתכלתי מהצד על הסיטואציה וחשבתי לעצמי כמה הילדים האלה היו זקוקים בדיוק לזה, לא ממ"דים. לא אזעקות. לא טילים. בלי פושים. בלי צופרים. בלי ג`ינגלים של חדשות. רק מדבר, מים ואנשים שאני אוהבת.
למחרת הגענו שוב, והילדים כבר הזהירו אותי שיש אנשים. כשהגעתי, גיליתי עוד 3 מלבדנו, שהספיקו ללכת כמה דקות מאוחר יותר, ושוב קיבלנו בריכה אולימפית רק לנו. אולי זה עניין של מזל, ומצב שזה עניין של טיימינג. ואם כבר מדברים על טיימינג, אז כדאי לדעת את הדבר הבא.
יח"צ. צילום: ד"ר יואב פלמהמה עושים באיזור?
אם אתם אנשי מדבר, אתם לגמרי תאהבו את הלוקיישן. יש את פארק תמנע הקסום (רצוי בשעות זהב), את בית האמנויות של נאות סמדר, סיור בחממת חמשת החושים באליפז, גלידה בפונדק יטבתה, ביקור בשוק באילות – וכמובן, אילת במרחק 40 דקות.
אבל חשוב לומר את האמת: התקופה הזו חמה. מאוד. עד כדי בלתי אפשרית באמת לטייל, אולי רק בשעות הערב. זו כנראה גם הסיבה שברשת החליטו להרחיב את המתחם בעוד כ-20 יחידות אירוח חדשות – כשהמטיילים פחות פוקדים את האיזור.
אם אתם רוצים לשלב בין טבע למדבר בלי להזיע כמו תה בקומקום, התקופות המומלצות באמת הן בין סוף ספטמבר לאפריל. אז הנוף פורח, מזג האוויר מושלם, והבריכה פתוחה בלי לחשוש שתהפכו לצימוקים. אם כי אני אוהבת צימוקים. צימוקים זה טעים.
לאור העובדה שהמקום כרגע בהרחבה ובשיפוצים, חדר האוכל היה סגור, ולכן את ארוחת הבוקר קיבלנו לחדר. ארוחת מטיילים חמודה, צנועה, לא מתחכמת, שעושה את העבודה. מצד אחד, נחמד הסיפור של הרום סרוויס, מצד שני – חולת בופה אנוכי.
בנוגע לארוחת הערב, המקום לא מספק את האפשרות הזו. וגם חשוב מאוד לדעת: אין במתחם מסעדה פעילה, אז חשוב לדעת ולהיערך.
אפשר לקפוץ ל-10 דקות נסיעה ליטבתה (גלידה, חנות נוחות, דלק, ניצנים של ציוויליזציה) או לאילת (כ-40 דקות). במקום יש מכולת של הקיבוץ, קטנה ובסיסית, שמסדרת את הפינה של הנשנושים. לא יותר מזה.
יח"צ. צילום: דנה גונדהמה שלא יהיה, אל תוותרו על האטרקציה הזו
והמלצה חמה ורטובה מהלב: אם כבר הדרמתם עד ללוטן, אל תוותרו על קפיצה למקום הזה באילת, כי לא תסלחו לעצמכם. סעו לריף הדולפינים באילת, המקום הכי קסום בעולם מבחינתי.
אם טרם שמעתם עליו – חבל, אבל תמיד יש פעם ראשונה. ריף הדולפינים הוא אתר ייחודי שמאפשר לצפות ולתקשר עם דולפינים בסביבתם הטבעית, על פי עקרונות אקולוגיים עם יחס כבוד אמיתי לחיות.
איך זה עובד? הריף בנוי סביב שונית בצורת פרסה עם גישה נוחה ממזח צף ונקודות תצפית. הדולפינים במקום חופשיים לבחור האם לשהות בקרבת האדם, ואינם מופעלים, אלא נשארים מאושרים וטבעיים.
יח"צ. צילום: דנה גונדהמה עושים שם? ניתן פשוט לשבת, להיות, לשהות, להתבונן ולנשום, לקחת כסא ולתת למים ללטף את הרגליים, או לצלול ולעצום עיניים בעולם מרהיב שכולו צבעים ודגים. יש גם בריכות ציפה במתחם הסתלבט הצמוד, קפה חמוד ומסעדה מול הנוף.
זו הפעם השישית שלנו בריף. בשנה שעברה, הילדים שחו עם הדולפינים (בתוספת תשלום), ולכן הפעם בחרנו לגשת בפשטות, פשוט להיות במקום, לשהות לצד הדולפינים, להקשיב לצלילי הטווסים שמסתובבים להם חופשי, לאכול ארוחת בוקר במסעדה הקטנה עם בן, המלצר החמוד, שהגיע מאבן יהודה והיום הוא חי את החלום באילת, לשחק במים ולחזור הביתה מאושרים עד להלם.
זו באמת לא עוד סתם "אטרקציה". זה "חלום של מציאות", בדיוק הסלוגן שהריף בחר לעצמו, והשאלתי עכשיו כי אין מדויק ממנו. רק שזה הכי רחוק מהמציאות הישראלית של 2025, אז אולי נסתפק בחלום, כי ממש לא בא לי להתעורר ממנו.
יח"צ. צילום: ד"ר יואב פלמהבשורה התחתונה
מלון מטיילים מדברי לוטן הוא לא מלון בוטיק. הוא גם לא קמפינג. הוא מקום שנותן לשקט לעבוד, לאוויר לעשות סדר, וללב – לזכור שהוא יודע לנוח. הוא מקום שצריך לדעת מתי בשנה להגיע אליו כדי ליהנות מהטיולים באיזור, או שתהיו כמונו – ותעשו את הנסיעה לאילת אחרי הטבילה בבריכה.
מחירים: החל מ-530 שקל (כולל ארוחת בוקר), להזמנות: 04-6883040
* הכתבת היתה אורחת המלון
