מכורים ל-ADHD – מהות הקשר בין הפרעות הקשב והריכוז להתמכרויות

 צילום: גלי מרגלית

 

אם גם אתם מוצאים את עצמכם מסננים מדי יום מחדש שהילד ממש "מכור לטלפון" או שהמתבגרת "מכורה לנטפליקס" – סביר להניח שאתם לא משתמשים בסתם ביטוי שגור; הורים רבים "נלחמים" על בסיס יום-יומי עם ילדיהם על מנת שאלה יניחו לאמצעים הדיגיטליים ויפנו זמן לעשיה נוספת, מגוונת ושונה – אולם ההורים האלה שילדיהם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, צריכים לחשוש מתברר יותר מאחרים.

מחקרים הוכיחו שאנשים שאובחנו עם הפרעת קשב נוטים להתמכרויות יותר מאנשים ללא הפרעת קשב. הסיכוי שנער/ה עם הפרעת קשב יפתחו התמכרות בבגרותם, גדולה פי 2 מאשר אצל נערה/ה ללא הפרעת קשב, וזה מעמיד את המתבגרים הללו בקבוצת סיכון גדולה ומידית להתמכרויות מכל סוג. 

 

אילוסטרציה, צלם: Tumisu ל-pixabay

לפני שאגע בהתמכרויות עצמן, וגם ארגיע בעניין – בוא ננסה להבין יותר מהי בכלל הפרעת קשב:

● הפרעת קשב וריכוז – (ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder, היא הפרעה נוירו התפתחותית המתבטאת בקושי לגייס קשב לגירוי מסוים ולשמור עליו לאורך זמן, ו/או בנטייה מוגברת לאימפולסיביות והיפראקטיביות. זוהי הפרעה מולדת שעוברת בתורשה.

● לפי מחקרים, ההפרעה נגרמת מכמה סיבות: בשל גנים המשפיעים על פעילות וריכוז הדופמין במוח – מוליך עצבי שמחסור שלו פוגע בתפקודים הקוגניטיביים: קשב, תכנון, ריכוז, לימוד וזיכרון; בשל שינויים כימיים בריכוזו במוח; מכיוון שהוא אינו מגיע לאזורי פעילותו במוח בגלל נתק בין הסינפסות המונע את מעברו.

● בניגוד למה שלעיתים מבטיחים לנו, הפרעת קשב אינה חולפת; זוהי הפרעה שנשארת לכל החיים, אבל ניתן ללמוד לנהל אותה במקום שהיא תנהל אותנו. הורים מסוגלים לרכוש כלים וידע בנושא ולסייע לילדיהם להתמודד היטב עם הפרעת הקשב שלהם.

● הילדים בעלי הפרעת קשב – הם חכמים בצורה בלתי רגילה ויצירתיים עד מאד.

● הפרעת הקשב מן הסתם משפיעה על כל המשפחה בכל רובדי החיים, אך בהתנהלות מדויקת, כאמור, אפשר לנהל אותה ולחיות איתה בשלום.

כאמור, נוער המאופיין בהפרעת קשב וריכוז נוטה להתמכר יותר מאחרים. הסיבה נעוצה בוויסות רגשי לא מאוזן, בקושי שיש להם בעיבוד מצבים חברתיים, בנטייה שלהם לאימפולסיביות ובדימוי עצמי שמראש נפגע לאורך השנים כתוצאה מהפרעת הקשב והיותם "עוף מוזר" בקרב הסביבה.

לרוב, ההתמכרות נועדה לכסות על רגשות חרדה, על פחד, אי שייכות, דיכאון וכדומה, מהן סובלים בעלי הפרעת קשב וריכוז במקביל.

ראשית – מומלץ מאוד לזהות את הסיבה, ולבחון ממה הנער/ה סובלים, ושגורם להם לפנות להתמכרות ולאמצה, ולטפל בה טיפול שורשי וממוקד.

במקביל לטיפול הזה, יש לפנות ולתת מענה להתמכרות עצמה. התמכרות הינה שימוש חוזר באובייקט או בחומר שמסב הנאה, או תורם להקלה בסבל. ההתמכרות עוזרת להרגיע את ההצפה הרגשית, והנטייה להתמכרות נובעת מכך שהצעירים אינם  יודע כיצד להתמודד עם ההצפה הרגשית או התחושה העמוקה של אותה בעיה (דיכאון, חוסר ביטחון וכדומה). הפנייה להתמכרות מסבה הנאה, היא מסיחה את הדעת מהבעיה ומאפשרת להימנע מההתמודדות עימה.

ההתמכרות, בסופו של דבר, מייצרת תלות ובהמשך ישיר לכך גם מצוקה כשהחומר או הגורם הממכר, אינו בנמצא.

הורים רבים אינם מזהים את ההבדל שבין שימוש יתר להתמכרות; חשוב להבין שלא כל שימוש יתר הינו הוא התמכרות. גם אם איננו אוהבים את כמות הזמן שהילדים שלנו מבלים מול המסך, לא בהכרח מדובר בהתמכרות.

 

אז איך נוכל לדעת האם הם מכורים או סתם משחיתים את הזמן באופן מוגזם? נשאל את שאלת מיליון הדולר: כיצד הם מגיבים בזמן שהמוצר או הגירוי אינו בנמצא, או נשלל מהם.

ככל שילדינו מופרעי הקשב מתבגרים, עומדים בפניהם אתגרים חברתיים רבים שלעתים גורמים להם למצוקות רגשיות. הם לא מבינים כיצד הם לא מותאמים לחברה שסביבם, לעתים מרגישים דחויים, ובודדים עקב כך.

 

חלקם מתמודדים עם קושי בהבנת סיטואציות חברתיות ובשילוב עם אימפולסיביות – נמצא אותם מגיבים, מתנהגים ומתנהלים בצורה בלתי מותאמת, אומרים דברים שלא במקום, בזמן הלא נכון, וכדומה.

בסופו של דבר מצבים שכאלה עשויים לגרום להם להרגיש לא מובנים ופחות שייכים,  עובדה שעשויה להביאם לחיפוש אחר אותם הגורמים או החומרים שיקלו וירגיעו את מצוקתם.

כל התמכרות מקורה בחיפוש אחר הרגעה למצוקה רגשית. ההתמכרות נותנת הרגשת שייכות ומאפשרת "להימלט" אל מקום מוכר שמסב הנאה ומשקיט את הסערה שבפנים.

אז כיצד נוכל כדי לצמצם את הסיכוי של ילידנו להתמכר?

1. למרות שלעיתים המתבגרים מקשים על כך, נקפיד לראות את כל העוצמות שבהם וננסה שלא לתת ווליום גבוה לחסר. את כל העוצמות הללו נקפיד גם לשקף להם בכל רגע ורגע וכך נבסס את הרגשת השייכות שלהם.

2. ההורות שלנו לילדים עם הפרעות קשב חייבת להיות הורות מותאמת; כלומר, הורים לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז חייבים ללמוד את שפת "הפרעת הקשב" וכך לדבר עם ילדיהם בדיוק באותה השפה.

3. לעולם לא לתייג את הילד כמפריע וכמופרע ולא מווסת; לא בחדרי חדרים ובטח שלא בפומבי. נאפשר לו בסיס של שייכות – נספק לו מקום שבו מדברים את שפתו, מבינים אותו ומקבלים אותו בדיוק כמו שהוא.

4. לזהות ולהבין מהיכן נובעת המצוקה, ולטפל בה בצורה מותאמת ומקצועית כדי להרגיע ולהשקיט אותה. ככל שיהיה להם שקט ורגוע – כל הנטייה לחפש חומרים וגורמים חיצוניים כמקור הרגעה ושייכות, תקטן.

5. חשוב מאד לזכור: "כל ילד רוצה להרגיש כאילו הוא המתנה הכי נפלאה עבור הוריו". בהענקת התחושה הזו – הילד ירצה לשמור על החיבה וההערכה כלפיו, ו"יעבוד" בזה.

אנחנו, כהורים, נפעל כמובן לעשות הכל כדי לתת לילדינו את המענה הטוב והנכון ביותר בכל מה שקשור להתמכרות, אבל חשוב להבין שלמרות שנתייחס להתמכרות בחומרה הראויה, אנחנו לא אנשי מקצוע, וחשוב לפנות לגורם המוסמך המתאים.

במקביל לכך, מה שאנחנו כן יכולים לעשות בזמן ובמקום הללו, הוא להיות שם עבור הילד, ולשקול לפנות להדרכת הורים בה נלמדות, בין השאר, שיטות לשינוי התנהגותי. עיקרון אחד שבאמצעותו לדוגמה משיגים שינוי הוא הפחתת הביקורת כמו גם הפניית תשומת לבם של הילדים להצלחות שלהם תוך חשיבות להחמיא להם עליהן.

 

חשוב כמובן להיות עבורם לעוגן, ולהוות את המקום שמקבל אותם בכל מצב ושאיתנו ההורים הם תמיד יחושו שייכות.

 

יש להקפיד לספק לילדים את המקום שבו הם אינם צריכים להוכיח את עצמם או "להיות משהו", עצם העובדה שמדובר בילד שלכם – עושה אותם למשהו הכה מיוחד הזה.

חשוב כמובן להיות נוכחים בחייהם ללא שיפוט או רצון לתקן אותם, ללוות אותם לאורך כל הדרך ביחד ובקצב שלהם, ולהזכיר להם מדי יום מדוע הם המתנה מופלאה של חייכם. זאת כמובן ללא כל תנאי.