צילום: גלי מרגלית
בין תל אביב לירושלים, במקום שרוב הנהגים רק חולפים בו בדרך ליעד אחר, מתפתחת בשקט תנועה תיירותית מפתיעה.
מודיעין – שבעיני רבים נותרה במשך שנים עיר מגורים מנומנמת של משפחות צעירות – מבקשת בשנים האחרונות להציג זהות חדשה: יעד חוויתי שנשען לא על אטרקציות ענק או מלונות יוקרה, אלא על אנשיה, על קצב החיים המקומי, ועל חיבור ייחודי בין עברה העתיק להווה האורבני המתהווה בה.
למרות שמדובר בעיר צעירה יחסית, מודיעין נטועה עמוק באדמה עתיקה. היא הוקמה בתחילת שנות ה־90 על פי תכנונו של האדריכל משה ספדיה, שביקש להשתלב בנוף ולא לדרוס אותו.
בהתאמה, שכונותיה נבנו על גבעות, הבתים סודרו לאורך קווי הגובה, והעמקים נותרו פתוחים – פארקים ציבוריים ושבילים ירוקים המחברים בין חלקי העיר. התוצאה – מרחב עירוני נושם, כזה שמאפשר גם מעבר וגם עצירה.
בשנים האחרונות כאמור עובר המרחב הזה שינוי מהותי. השדרה העירונית שתכנן ספדיה לפני כארבעה עשורים נחנכה מחדש במתכונת עדכנית, עם טיילת מוצלת, מסעדות ובתי קפה לאורכה.
צילום: גלי מרגלית
מי שזוכר את הדימוי הישן של "עיר שינה" (עיר המשמשת בעיקר למגורים ואין בה מסחר, תרבות, תעשייה או משרדים בהיקף משמעותי) עשוי להיות מופתע: הרחוב חי, הקצב רגוע אך נוכח, והשהייה בעיר מרגישה פחות כמו תחנת מעבר ויותר כמו יעד שעומד בפני עצמו.
ומתחת לפני השטח – תרתי משמע – חבוי סיפור עמוק יותר. מתחת לשכונות החדשות נחשפות שוב ושוב שכבות היסטוריות: דרכים רומיות, מערות קבורה, גתות, מתקנים חקלאיים ושרידי יישובים יהודיים מתקופת החשמונאים.
כל חפירה בשולי שכונה חושפת ממצא נוסף, וכל שביל אופניים עובר מעל אדמה שספגה מאות שנים של מסחר, חקלאות ומלחמות.
צילום: גלי מרגלית
מודיעין אינה מתכחשת לעברה, להפך, היא משלבת אותו בחיי היומיום. ובמקביל, צומחת בה תרבות עירונית חיה: מטבחי ביסטרו, מאפיות שכונתיות שמכירות את הלקוחות בשמותיהם, וברים קטנים שמעדיפים אינטימיות על פני רעש.
המוזיאון המקומי, מרכזי התרבות והספריות אינם מונומנטים קפואים – אלא מרחבים פעילים, עמוסי קהילה של קוראים, יוצרים וסקרנים. כך, כמעט בלי להכריז על כך בקול, הופכת מודיעין ליעד תיירותי שמזמין לעצור, לשהות, ולהקשיב לסיפור שמתרחש בין שכונותיה.
צילום: גלי מרגלית. חורבת אשון, מודיעין
חורבת אשון: ארכיאולוגיה בגובה העיניים
דוגמה מובהקת לגישה הזו תוכלו למצוא בחורבת אשון, אתר ארכיאולוגי השוכן בלב שכונת מורשת – מרחב שבו העבר וההווה מתקיימים זה לצד זה.
בעוד שסביבו מתנשאים בנייני מגורים חדשים, נחשפים כאן שרידיו של יישוב יהודי קדום שפעל ברציפות מימי החשמונאים ועד מרד בר כוכבא, המגולל סיפור של כמעט אלפיים שנה בתוך מרחב עירוני חי.
צילום: גלי מרגלית. חורבת אשון, מודיעין
המתחם פתוח לציבור ללא תשלום ומציע חוויה שונה ממוזיאון ארכיאולוגי קלאסי. אין פה חבלים או שלטי "נא לא לגעת".
שבילים מעגליים מובילים בין מתקנים חצובים, בורות אגירה וקירות עתיקים, ומשולבים בהם עמדות אינטראקטיביות לילדים, פינות משחק ומתקני טיפוס.
עמדות שמע חושפות את סיפורי התקופה, ושלטי ההסבר מתייחסים לא רק לאדם אלא גם לטבע שסביבו – לבעלי החיים המקומיים ולמערכת האקולוגית של המקום. הארכיאולוגיה כאן מתורגמת לשפה של סקרנות, נגישה למבוגרים ולילדים כאחד.
צילום: גלי מרגלית. חורבת אשון, מודיעין
חורבת אשון היא אחת מ־11 נקודות של אתרי מורשת הפזורות ברחבי העיר, ומהווה חלק מתוכנית אב רחבה לפיתוח תיירות ואתרי מורשת – ניסיון מודע לחבר בין ממצאים ארכיאולוגיים לשגרת חיים עירונית.
החפירות באתר חשפו יישוב יהודי מימי הבית השני, שכלל בית חווה, בית בד, גת תעשייתית, מקווה טהרה ומחסנים. מעל חורבותיו נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת אחוזה חקלאית, שממנה נחשפו בית אחוזה, מבנה נוסף וגת מורכבת.
צילום: גלי מרגלית. חורבת אשון, מודיעין
שכבות היישוב הללו ממחישות היטב את הרעיון שמובילה מודיעין המודרנית: עיר צעירה שאינה מסתירה את עברה, אלא משלבת אותו בשגרת החיים, ומזמינה את המבקרים לפגוש היסטוריה לא כזיכרון רחוק – אלא כחלק משגרת חיה האורבנית.
"בתים מארחים": להכיר את העיר דרך אנשיה
פרויקט "בתים מארחים", שמובילה אדוה שביט, רכזת תכניות לימודים ומורשת בעיריית מודיעין, מייצג גישה תיירותית שונה מהמקובל.
במקום להפנות מבקרים לאטרקציות מסחריות או למסלולי ביקור סטנדרטיים, מציעה היוזמה להיכנס אל המרחבים הפרטיים של תושבי העיר – סלונים, מטבחים וסטודיואים – ולהתוודע אל העיר דרך התושבים שמתגוררים בה.
הבתים נבחרים בקפידה, והאירוח אינו מקרי: בכל מפגש מתקיימות סדנאות, תערוכות, ערבי תוכן או הרצאות, כולן במסגרת ביתית אינטימית שמאפשרת שיחה, הקשבה ומפגש בלתי אמצעי.
זהו סוג של תיירות שיתאים למשפחות, לזוגות ולקבוצות קטנות, המחפשות חוויה עם עומק אנושי, ולא רק ביקור חטוף באתרים התיירותיים.
צילום: גלי מרגלית. רחוב דם המכבים
רחוב דם המכבים: הרמבלס של מודיעין?
מן הבתים הפרטיים יצאנו אל המרחב הציבורי — אל רחוב דם המכבים, הציר המרכזי של העיר.
השדרה, שנמתחת לאורך כמעט קילומטר, נועדה מלכתחילה לשמש יותר מרחוב מסחרי: היא משלבת מגורים, מסעדות, בתי קפה, תרבות ופנאי, עם מדרכות רחבות, עצים, פינות ישיבה ואלמנטים של מים הזורמים לאורכה.
מבחינת מתכנני העיר, זהו הלב הפועם שלה — ניסיון מודע ליצור מרחב עירוני חי, כזה שמעודד הליכה, שהייה ומפגש, ולא רק מעבר מנקודה לנקודה.
בשנים האחרונות הולך הרחוב ומתמלא חיים — אולי לא כאתר תיירות מובהק, אך בהחלט כמרחב עירוני יומיומי: ממאפיות ומסעדות שכונתיות, דרך יוזמות תרבות וגלריות ביתיות, ועד מפגשי קהילה.
לא פעם מתוארת השדרה הזו, גם על ידי הנהגת העיר עצמה, כגרסה מקומית של הרמבלס בברצלונה. גם אם ההשוואה שאפתנית, רחוב דם המכבים מגלם ניסיון מקומי לייצר שדרה יומיומית שבה החיים מתרחשים בקצב מקומי — ובתוכה מתחילים להתגבש סיפורים שמעניינים לא רק את תושבי העיר, אלא גם מבקרים מבחוץ.
צילום: גלי מרגלית. אסף בודנזק-דולב
אסף בודזנק-דולב: הבולונז׳ר שמאחורי המחמצת
אחת התחנות המרכזיות בסיור "בתים מארחים" היא ביתו של אסף בודזנק־דולב ברחוב נהר הירדן.
עוד לפני שנכנסנו לדירתו, הריח שעלה מהמדרגות רמז על הסיפור כולו: לחם טרי, מחמצת חיה, פיצות שזה עתה יצאו מהתנור.
בודזנק־דולב קיבל את פנינו במגשים עמוסים ובסיפור חיים שנאפה לאט, כמעט כמו הלחמים שהוא מכין.
צילום: גלי מרגלית. אסף בודנזק-דולב
צילום: גלי מרגלית. אסף בודנזק-דולבבודזנק־דולב, בעברו עיתונאי מוניציפלי וספורט, לא תכנן קריירה באפייה. נקודת המפנה הגיעה לאחר שפוטר מעבודתו, והחל להכין ארוחות צהריים לאשתו אריאלה. מה שהחל כמחווה ביתית הפך במהירות למיזם קולינרי: תחילה קייטרינג משפחתי, ובהמשך מסעדת פועלים קטנה ברמלה.
ב־2010, במהלך לימודיו בבית הספר "בישולים", נחשף לעולם לחם המחמצת – ומצא בו ייעוד. "ניסוי אחר ניסוי, טעות אחר טעות", הוא אומר, "עד שהתגבש החזון: לחם עם בועות גדולות, מרקם אוורירי וקרסט מתפצפץ".
צילום: גלי מרגלית. אסף בודנזק-דולב
צילום: גלי מרגלית. אסף בודנזק-דולב
מאז 2013 פועל מטבחו הביתי במודיעין כסטודיו פתוח ללמידה. בודזנק־דולב מעביר בו סדנאות אפייה לקבוצות קטנות (14-6 משתתפים), המורכבות ממבוגרים ולילדים כאחד, אותם הוא מלמד להכין לחמי מחמצת, פיצות, לחמניות ופרעצל.
עבור המשתתפים, זהו הרבה יותר מקורס מזורז לאפייה – זה מפגש עם אדם, עם תהליך ועם תרבות לחם שמבקשת להחזיר את המלאכה הביתה.
צילום: גלי מרגלית. יצירתו של שמעון המאירי –Holoartשמעון המאירי: פיזיקה, צילום והולוגרפיה
מהעולם החמים של הבצקים עברנו לזירה אחרת לגמרי: דירה בקומה ה־18 בשכונת המגינים, שבכניסתה בוהקת באותיות מוזהבות המילה – Holoart, הלחם המילים הולוגרפיה וארט ("אמנות הולוגרפית").
בפנים גלינו גלריה ביתית מלאה ביצירות שנראות כמו ציורים, אלא שמבט מעמיק בהן מעלה שלא מדובר בציורים רגילים. שמעון המאירי, פיזיקאי בהכשרתו וצלם בנשמתו, יוצר עבודות תלת־ממדיות בסגנון הולוגרפי, שבהן המדע והאמנות נפגשים.
צילום: גלי מרגלית. יצירתו של שמעון המאירי –Holoart
כבר מגיל צעיר בחר המאירי להתבונן בעולם דרך עדשת המצלמה. עם השנים שילב את אהבתו לצילום עם פיזיקה, אופטיקה ואמנות, מתוך שאלה שמלווה את עבודתו עד היום: כיצד ניתן לדחוס מציאות תלת־ממדית אל משטח דו־ממדי.
החיפוש הזה הוביל אותו להולוגרפיה – תחום שבו הוא נמנה עם קבוצה מצומצמת של כ־20 יוצרים בלבד בעולם, המשתמשים בטכנולוגיה הזו ככלי אמנותי של ממש.
עבודותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, וב־2010 אף הציג תערוכה פורצת דרך ששילבה לראשונה בין צילום להולוגרפיה.
צילום: גלי מרגלית
הביקור בדירתו נפתח בתצפית פנורמית ממרפסת הפונה למישור החוף, וממשיך בהסברים המלווים כל יצירה. השכבות השונות נחשפות תוך כדי תנועה: כך, למשל, ביצירה אחת מתגלה דיוקנו של יצחק רבין בצעד לימין, ושל מנחם בגין בצעד לשמאל.
בשנים האחרונות הפך המאירי למרצה מבוקש, המסביר תופעות מורכבות של אור, אשליה ותלת־ממד בשפה נגישה לילדים ולמבוגרים כאחד – כחלק ממפגשי "בתים מארחים", הוא מארח קבוצות (30-25 משתתפים) לחוויה אינטימית הכוללת הצצה לסודות ההולוגרפיה בשפה פשוטה ונגישה.
צילום: גלי מרגלית. מוזיאון מורשת החשמונאיםמוזיאון מורשת החשמונאים: העבר קרוב מתמיד
ברחוב דם המכבים 24 שוכן מוזיאון מורשת החשמונאים, שנחנך בנובמבר 2021 במטרה לחבר בין העבר הרחוק לחיים העירוניים בני־זמננו.
המוזיאון מוקדש לתקופת החשמונאים – אותה שושלת לוחמת שהצליחה להפוך מרד מקומי לסיפור מכונן בתולדות העם היהודי – ומבקש להאיר לא רק את האירועים עצמם, אלא גם את המרחב שבו התרחשו.
באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים, מיצגים, הדמיות והסברים נגישים, נפרשת בפני המבקר תמונה חיה של התקופה.
צילום: גלי מרגלית. מוזיאון מורשת החשמונאים
מירב שי, אוצרת ומנהלת המוזיאון, מדגישה כי זהו אינו מוזיאון של "אסור לגעת": התצוגות בו תוכננו כך שגם מבוגרים סקרנים וגם ילדים חסרי סבלנות ימצאו בהן עניין.
החוויה חינוכית ומסקרנת מבלי להיות כבדה, ומעמיקה מבלי להכביד – כזו שממחישה הלכה למעש שההיסטוריה אינה מונחת מאחורי זכוכית, אלא טמונה באדמה שעליה נבנתה העיר.
הבחירה למקם את המוזיאון החשמונאי דווקא במודיעין אינה מקרית. האזור כולו רצוף אתרים, גבעות ושרידים הקשורים לתקופה, ונמצא בלב דיון מתמשך על היחסים שבין פיתוח עירוני מואץ לצורך לשמר נוף, מורשת וארכיאולוגיה.
צילום: גלי מרגלית. מתוך התערוכה "בין גלוי לנסתר", מוזיאון מורשת החשמונאים
צילום: גלי מרגלית. מתוך התערוכה "בין גלוי לנסתר", מוזיאון מורשת החשמונאים
צילום: גלי מרגלית. מתוך התערוכה "בין גלוי לנסתר", מוזיאון מורשת החשמונאיםבהקשר הזה, המוזיאון פועל לא רק כחלל תצוגה, אלא גם כעוגן תודעתי – תזכורת לכך שהסיפור החשמונאי אינו רק פרק היסטורי, אלא מרחב פיזי ונופי שעדיין נוכח כאן.
בימים אלה מוצגת במוזיאון התערוכה "בין גלוי לנסתר" של נחמה לבנדל, אמנית בינלאומית העובדת עם ספרים משומשים.
צילום: גלי מרגלית. מוזיאון מורשת החשמונאים
לבנדל מפרקת ספרים לדפים, כריכות ושכבות חומר, ומהם יוצרת עבודות קנבס, מיצבים ויצירות קיר. העבודות בנויות משכבות של נייר, בד, דבק וצבע, ונעות בין טקסט לדימוי, בין זיכרון חומרי לקריאה מחודשת של מה שנשאר.
הצבת העבודות בתוך חללי המוזיאון יוצרת דיאלוג שקט עם הממצאים הארכיאולוגיים – כזה שמבקש להתבונן בעבר לא רק דרך חפירה באדמה, אלא דרך פירוק והרכבה של חומר נושא זמן.
צילום: גלי מרגלית. לה ניניו, מודיעין
"לה ניניו": מפיצרייה לחצ׳פורייה
ברחוב דם המכבים 47 פועלת "לה ניניו", מסעדה שהחלה כפיצרייה והפכה עם הזמן למטבח גאורגי ביתי וממוקד.
שחר יעקובשוילי פתח את המקום בשנת 2021 כפיצרייה חלבית, שנקראה על שם אשתו נינו. אלא שבמהלך השנים – על רקע הקורונה ובהמשך גם אירועי המלחמה – התחדדה אצלו ההבנה שהמקום מבקש זהות ברורה יותר, כזו שמחוברת לזיכרון, לבית ולמטבח שבו גדל.
כך למעשה עבר המקום טרנספורמציה והפך מפיצרייה לחצ׳פורייה עם תפריט המבוסס על מתכונים משפחתיים, ובראשם מתכוניה של סבתו. הבצק והגבינה אומנם נשארו בלב העשייה, אך קיבלו פרשנות גאורגית מובהקת.
צילום: גלי מרגלית. לה ניניו, מודיעין
צילום: גלי מרגלית. לה ניניו, מודיעיןבתפריט מככבים חינקלי במילויים שונים, חצ׳פורי אצ׳רולי, אימרולי ומגרולי, לצד מנות ירקות מסורתיות שמוגשות בארוחת הסופרה הגאורגית, למשל ירקות בממרח אגוזים. אגב, חומרי הגלם כוללים גם פרודוקטים ומוצרים המיובאים מגאורגיה, ובהם יינות ומשקאות כשרים.
"לה ניניו" פתוחה בימים ראשון–חמישי, משעות הבוקר ועד חצות, וממשיכה לספר – דרך אוכל פשוט לכאורה – סיפור של חזרה לשורשים, של זהות קולינרית ושל מסעדה שמצאה את קולה דווקא אחרי השינוי שעברה.
לה ניניו: 08-6300414
צילום: גלי מרגלית. פרלין קייק אנד קו, מודיעין
פרלין בייקרי: מתיקות ביתית בניחוח צרפתי
מעברו השני של הרחוב, בדם המכבים 28, תמצאו את "פרלין קייק אנד קו" – מאפייה־קונדיטוריה שמבקשת לשחזר חוויה אירופית רגועה בלב המרכז העירוני של מודיעין.
עוד לפני שמתיישבים בה, הריח כבר עושה את שלו: חמאה, בצק שמרים וקפה טרי. הכול נאפה במקום, מדי בוקר, והוויטרינה מתמלאת אט־אט בשלל מאפים מתוקים ומלוחים.
צילום: גלי מרגלית. פרלין קייק אנד קו, מודיעין
צילום: גלי מרגלית. פרלין קייק אנד קו, מודיעין

האווירה פה שקטה ונעימה, מתאימה לישיבה קצרה או לעצירה בדרך, והשירות אישי ולא מתאמץ. מבין הקינוחים, פאי הלימון בולט במיוחד – מאוזן, לא כבד, כזה שמצדיק ביקור חוזר.
פרלין פתוחה בימים א׳–ה׳ בין 7:00 ל־21:00, בימי שישי עד 15:00, וכשרה.
פרלין קייק אנד קו: 052-9578585
צילום: גלי מרגלית
יין ורפואה טבעית: סיום בנימה שונה
את הסיור בעיר חתמנו במפגש שמחבר בין שני עולמות משלימים.
חגית שני, רואת חשבון בדימוס, שבחרה בהסבה מקצועית, ופנתה ללימודים בבית ספר בריטי ללימודי יין וכך הפכה לסומלייה.
כיום היא מעבירה סדנאות טעימה שמלמדות כיצד לשתות יין באופן מודע ומדויק יותר – מההתמודדות עם עפיצות, דרך זמן ההמתנה הנכון ועד התאמה נכונה של סוג היין לאוכל.
חגית שני: 054-2155571
לצידה, פולינה פאליי, נטורופתית ומטפלת הוליסטית, שמנחה תרגול של עיסוי עצמי באמצעות שמנים ארומטיים.
יחד הן יוצרות סדנה שמחברת בין יין, גוף וזמן של התחדשות. המפגש מיועד לעד עשרה משתתפים ומתאים לקבוצות שמחפשות חוויה אינטימית ומעט שונה.
פולינה פאליי: 054-2007277
יום שלם במודיעין, ועדיין נותר מתברר עוד המון לגלות. העיר משלבת קולינריה, יצירה, היסטוריה ומפגש אנושי – והכול די קרוב ונוח.
מי שמעוניין להאריך את השהות בעיר מוזמן להתארח ב"ג׳יקוב", המלון הראשון בתולדותיה של מודיעין, לצפות בסרט בהוט סינמה, לבלות במועדון ה"גריי" או לסיים את הערב בבירה טובה ב"אלונה בר" מול הופעה אקוסטית.