להתמזג עם הטבע: 24 שעות בבית על עץ

 צילום: מירב אגם גבריאל – MONOdesign

 

מכירים את הביטוי "נס מעל הטבע" (חז"ל)? אז אם מתחשק לכם לחוות אותו בלייב, אתם מוזמנים לצימר "בית על העץ", השוכן בלב חורש טבעי במושב אביאל שבעמק אלונה.

 

את הצימר המדובר הקים במו ידיו דרור, חקלאי מקומי מהמושב, לצד רעייתו יעל. יחד הם מתפעלים ומתחזקים בחן רב את הבית הייחודי.

 

רעיון בתי העץ מעורר כידוע עניין רב, ממוצאו בסרטי בילבי ועד ילדי בית העץ העכשוויים – הקונספט הזה מרתק אותנו.

 

במרחק פסיעה מהמולת העיר הגדולה המתינה לנו חוויה מופלאה שתפתיע אפילו אתכם הסקפטיים ביותר.

 

ככל שהתקרבנו לעמק אלונה, בועת טבע פסטורלית הממוקמת במרחק שעה מתל אביב, התחלף לו הנוף האורבני בגוונים של ירוק, וה"ביט" הלך ונרגע  מבחוץ ומבפנים כמו קסם. זה אולי נשמע קצת תלוש, אבל חייבת להודות שהתיאור הזה אותנטי, ולא אנחנו לא אנשים רגועים מטבעם או מחבקי עצים – בדיוק ההיפך הוא הנכון ובאקסטרים – אבל יש מקומות, ממש כמו הבית על העץ, שפשוט עושים את זה.

 

שעת הכניסה הצפויה – 14:00 בצהריים. החלטנו להתנתק לרגע קט לאחר תקופה מאתגרת על סטרואידים, או לפחות לנסות להתנתק.

 

התחלנו בדרינק ומשהו לנישנוש בקיסריה, לצד גלי הים המתנפצים ועל רקע שאריות אבן מתקופות אחרות.

 

טיול קצר באזור חשף "פוד טראקס" מעניינים, רקעי מוזיקה מתחלפים, בליל שפות של קומץ התיירים הזרים באזור, ואיך לא – חתן וכלה מחויכים עם הפנים להמשך חייהם. המשכנו להצצה במושבה בנימינה ושבילי המושבה, האמנים ובתי הקפה הקטנים והקסומים שצבעו את הבוקר בנקודות אופטימיות של אור.

 

  יח"צ

 

 

הנה, אנחנו כבר מתקרבים אל המושב. הירוק הולך ומתגבר והקצב נרגע עוד יותר.

 

תוך רגעים ספורים ביצבצה הפנייה שזיהינו מהתמונה. עוד רגע לניסוי: האם אנו, אנשי העיר, נעמוד בהצלחה ב-24 שעות של ואקום מקומי? האם נצליח להתמודד עם השקט וננשום פנימה קצת מרפא מאיתני הטבע? עוד רגע נגלה.

 

הכל תועד. ללא בימוי פסענו בשביל המזמין – שקט, רוח חמימה ברקע וניחוח עצי עדין, אצטרובלים וציוץ ציפורים. והינה הוא לפנינו – הבית על העץ.

 

מדובר כאמור בבית קטן ורומנטי הממוקדם בלב חורש ים-תיכוני. עלינו בנחת ובסקרנות במדרגות העץ שלו. קיבלו את פנינו פינת ישיבה, צמחי תבלין ומספריים תלויים בקצה הקורה למקרה שתרצו לגזום מעט נענע לתה של לילה ביער, אלו היו רק רמזים לבאות…

 

דלת הווינטג` שקיבלה את פנינו סחפה פנימה לעולם אחר. פסיפס של זכוכית סבתא צבעונית עם נגיעת צבע הפנטון העדכני, ווקוביה שקופה אחת ששובצה בדלת המשוייפת בגווני טורקיז, שעוד רגע תשקף את כל הירוק שבחוץ, שהובילה פנימה את הבקתה. היא בסיסית, אך היה ברור מיד שהושקעה מחשבה רבה בתכנונה ובפרטי העיצוב שלה.

 

 

אור עדין של שעות הצהריים חדר במתיקות דרך חלונות הבקתה. כל חלון שונה בעיצובו, אך כולם חולקים תכונה אחת – נוף ירוק עשיר הנשקף מבעדם.

 

המבנה מאפשר להציץ החוצה דרך קורות העץ, נתון שמעצים את הקשר הישיר לטבע. בפינה, מיטה במצעים לבנים ומספר מגבות, מעליה כילה ומנורת פחם באהיל מינימלי תואם.

 

החלונות הרבים יוצרים תחושת ריחוף בין שמיים לארץ וחיבור איתן לטבע העוצמתי מסביב. במרכז הבקתה, גזע עץ רחב ויפיפה שניתן לבהות בו לנצח ולגלות בו שכבות על שכבות.

 

החוויה המיוחדת פה טמונה בשהייה בגובה, כשכל הסביבה מלאה בעלווה ירוקה של העצים הגבוהים. לאורך כל השהייה, העץ התנדנד עם הרוח וחרק לו בקלילות. לוקח זמן להתרגל לקולות הללו, במיוחד בלילה כשהשקט מדגיש כל תנועה.

 

הבקתה עצמה מאובזרת במטבח קטן עם מיני בר, ובו קומקום, טוסטר אובן ופלטה לבישול. הארונית הקטנה פה עשויה מארגז תחמושת מקורי ומכילה מעט כלי מטבח.

 

על מדף התבלינים תמצאו גם קפה ובמרפסת, אדניות עם צמחי תבלין, המזמינות לבשל.

 

המקלחת החיצונית מתחת לעץ הזכירה לרגעים חוף תאילנדי והציעה חוויה מיוחדת. דוש גדול ומפנק, מים חמים ונעימים – רק אתם והיער בחיבור טהור עם הטבע, רחוק מעיני מתבוננים. זהו ניסוי מעניין נוסף למי שמעוניין לאתגר את הצורך בשליטה.

 

 צילום: מירב אגם גבריאל – MONOdesign

 

הציפורים ינעימו את זמנכם בלחן ייחודי של ציוצים בגווני יער. העצים – קסם ירוק, 360 מעלות, נראות יום, צהריים, לילה והשקיעה המרהיבה! האצטרובלים, הענפים, סוגי העלים והרוח הדקה מניעה בדקיקות את המבנה העצי המיוחד. זוהי תמונה פסטורלית המהווה פאוזה קטנה ותזכורת קסומה לפשוט והמוכר, עץ, על כל ערכיו המוספים.

 

אני עצמי גדלתי עליו, ומשלבת אותו בעולמי המקצועי. אני מרבה לאסוף השראות עץ מכל נקודה בארצנו האהובה ובעולם.

 

גם עולמות בתי העץ אינם זרים לי – גדלתי במרחב, הקמתי בילדות לא מעט "מחנות" שנותרו כזכרונות עד גדושי הרפתקאות. בגילי, לא האמנתי שניתן לשחזר את החוויה – בטח לא כך.

 

ואם בכל זאת חפצה נפשכם בסמארטפונים ושאר מיני אלקטרוניקה – בבקשה: מרשת ועד חשמל ושקעים, יש פה את כל הנחוץ. אך בכל זאת קבלו טיפ: תאמצו קצת את השקט הצפוני. זה חינמי, זה מחטא, מחדד ומעמיק.

 

 

אחרי לילה (או שניים) על העץ, תגלו שעמק אלונה מציע הפתעות נוספות. הבולטת מביניהן היא פארק אלונה – חורש ייחודי הנפרש ממושב עמיקם ועד בת שלמה.

 

האטרקציה הנסתרת בפארק היא מי קדם – מערה תת-קרקעית מרתקת, שריד של מערכת מים עתיקה מהתקופה הרומית-ביזנטית. המים שימשו בשעתו לשתייה ולחקלאות, והיום אפשר ללכת בתוכם בגובה של 40-70 ס"מ (חובה להצטייד בנעליים או סנדלים ובפנסים למקומות החשוכים).

 

למי שמחזיק ברישיון נהיגה ומחפש מקום שקט ויפה למנוחה וטבילה במים קרירים, ממליצה על עין אביאל. האתר, שהוא חלק מנחל תנינים ברמות מנשה, מציע מעיינות ובריכות רבים, אבל הדבר המיוחד ביותר פה הוא המפל הנסתר הזורם ממערת קנים ויוצר בריכה בעומק של כ-70 ס"מ.

 

לפני מערת הקנים תמצאו בריכה נוספת, רדודה יותר, ואם תמשיכו עוד כ-300 מטרים תגיעו אל הבריכה הגדולה והארוכה המתהדרת בעומק של כמטר וחצי –  לוקיישן מושלם לשחייה מרעננת.

 

הדרך לבריכה פשוטה: חנייה בשולי כביש 6533, כ-400 מטרים ממערב לכניסה הצפונית למושב (נווטו ב-Waze אל "משתלת אביאל"). משם הליכה קצרה של 150-200 מטרים בדרכי עפר עד לנחל. המפל הנסתר נמצא ממש מול תחנת השאיבה, כ-30 מטרים מזרחית לצינור הכחול החוצה את הנחל. הכניסה כמובן חופשית, אך בסופי שבוע האתר עשוי להיות עמוס במבקרים.

 

כתבו, קראו, התבוננו, חשבו, שאלו, חפשו משמעויות (על יציבות, שורשים, סביבה ועד החיים עצמם). התבוננו החוצה ופנימה – ואולי, תלויים ומחוברים בין שמיים לארץ, כך יבוא מעצמו שיעור על צבעים אמיתיים ועל בית. בית על העץ.

 

 

מי קדם: ילד (מגיל 5) – 18 ₪, מבוגר – 24 ₪