מסעותיי עם חתונמי, עונה 7, פרק 34 + 35 – ההחלטות

 

 

לוקיישן: מרפסת ביתם הקט שביפו.

 

מד מצב הרוח: מתואם ומסונכרן גם בספקות ובשאלה "איה הלהט והעומק?".

 

משפט מייצג: "היד שלי פה, היד שלך פה, אני אשמור עליך, את תשמרי עלי" (שקד לרוני, בזמן טיפול).

 

הכי קיוויתי ש: יגורו יחד בתל אביב, ימשיכו לאכול יחד במקומות מגניבים שעושים לי חשק להצטרף אליהם ולהחזיק להם את הנר, יעשו איזה ריטריט שתיקה וחיבור אל העצמי ביחד ויצעדו לעבר השקיעה עם פוטנציאל של משכנתא וילד מגניב משותף.

 

ההחלטה שלהם: אחרי אכילת ראש בנוגע לפחדים שלהם, להישאר יחד.

 

סטטוס נוכחי: נפרדו אחרי דקה וחצי, שקד רווק ורוני בזוגיות אחרת כבר חצי שנה.

 

 

לוקיישן: אולם החתונה שלהם.

 

מד מצב הרוח: אולה בסבבה, כולה חייכנית, שמה שירים קופצניים ומפזזת בתוך ליבה. לעומתה, אופיר התעורר על צד שמאל, עם קונפליקט פנימי שגורם לו לשתות מיץ אומץ ולשאול סוף סוף קצת שאלות.

 

משפט מייצג: "סליחה אולה, שגרמתי לך להרגיש ככה" (אופיר לאולה, בפעם ה-948 העונה).

 

הכי קיוויתי ש: קרה נס והברק יכה באופיר בראש והוא יזדקף, יתפוס את אולה בידיו, יביט לתוך עיניה היפות ויסחוף אותה באסרטיביות גברית מתפרצת לנשיקה שתגרום לה לאיבוד הכרה, בקטע טוב. או אז, אולה תפקח את עיניה בתימהון, תביט בו כאילו היא רואה אותו לראשונה ותחליט לתת לו הזדמנות אמיתית מתוך הבנה שברשותה גבר מתוק ומשובח.

 

ההחלטה שלהם: אופיר בחר להמשיך עם אולה, אולה בחרה להמשיך לייבש צמחים בדירה שלה, לבד.

 

סטטוס נוכחי: אופיר רווק ואולה בזוגיות.

 

 

לוקיישן: נוסעים יחד ברכב.

 

מד מצב הרוח: מתרגשים, נבוכים וסמוקים קלות.

 

משפט מייצג: "הפרידה מיעל וגלעד זה דבר מסריט. זה קשה" (בר לאור, רגע אחרי שאמרו שלום לאימוש ואבוש).

 

הכי קיוויתי ש: הם יגורו יחד בדירה המפונפנת של בר, יתחזקו העתק הדבק של קטיה וליאור מעונה 5 כשבר לומדת למבחנים בלי הכרה ואור מגניב לה תוך כדי ארוחות סושי יוקרתיות, עושה לה מסאז׳ בכתפיים ומחמם אותה כשקר עם התנור העיראקי.

 

ההחלטה שלהם: להישאר יחד.

 

סטטוס נוכחי: נפרדו אחרי זמן קצר, שניהם רווקים.

 

 

לוקיישן: פיקניק בטבע מתחת לעץ רנדומלי.

 

מד מצב הרוח: אסף מבייץ קשות ומינדי שוקלת קשירת חצוצרות.

 

משפט מייצג: "בואי נעשה ילדים כמו העץ הזה" (אסף למינדי ברגע של שיכרון חושים מיותר מדי אוויר צח).

 

הכי קיוויתי ש: הם יגורו ביחד בירושלים, שלאסף אומנם יהיה קשה עם המעבר אבל בכל פעם שהוא יביט במינדי הוא יבין שזה שווה את זה, שמינדי אכן תהיה בהריון, שהקשר שלהם יהיה טוב ומיטיב ושהם יוכיחו שיש דבר כזה אהבה בוגרת ומדויקת.

 

ההחלטה שלהם: ברור שלהישאר ביחד (אחרי שמינדי קצת שיחקה לאסף בראש).

 

סטטוס נוכחי: היו יחד לאורך כל השנה שחלפה ונפרדו לפני חודש.

 

 

לוקיישן: ספת ההחלטות, מול יעל וגלעד.

 

מד מצב הרוח: דביק, מאוהב ועושה חשק לאהבה.

 

משפט מייצג: "יש טישו, הוא נמצא בצד שמאל הפעם" (יעל לחן כשהיא (שוב) בוכה).

 

הכי קיוויתי ש: הם ימשיכו לגור יחד אבל באיזה מושב כי חן הבינה שתל אביב זה החיים אבל שזוגיות זה ערך חשוב יותר, שברק עשה חזרות מול המראה ושינן את המשפט "אני אוהב אותך", לא לפני שהכין סטוקים של חבילות טישו בכל המקומות בהם החביא בעבר את ביצי הקינדר ושבאופן כללי "ממוש" ו"חיים שלי" מעבירים את חייהם יחד ובאושר.

 

ההחלטה שלהם: ברור שלהישאר יחד 2 (ואפילו היו מרגשים בהתלהבות שלהם).

 

סטטוס נוכחי: נפרדו אחרי חודשיים וחצי, שניהם רווקים.

 

זהו, זה נגמר.

 

שנה שלישית של פרשנות חתונמי גאה הסתיימה לה והאמת, למרות ששודרו 3 פרקים בשבוע וזה לגמרי השתלט לי על חצי מהחיים, נהניתי מכל רגע בעיקר בגלל שכתיבה זה הדבר האהוב עלי בעולם והפידבקים שלכם היו אור גדול שעשה לי וללב שלי ממש טוב.

 

תודה ענקית לכל מי שקרא את כל הגיגיי המלבבים פה, תודה על כל לייק, שיתוף ותגובה מהאגדות שכתבתם לי.

 

בגלל שזאת הפרידה שלנו ובעיקר בגלל שתכל׳ס אני גאה לומר שממש, אבל ממש, אהבתם את כל מה שכתבתי, אני מרשה לעצמי לבקש מכם לעקוב אחרי באינסטגרם החתיך שלי שם אני כותבת כל הזמן, על הכל! (dvorivainer).

 

תקציר הפרקים הקודמים למי שלא מספיק מכיר: אני דבורי ויינר, בעלת אתר חתיך בשם Beerburim לנשים, כותבת ויוצרת תוכן ומנהלת סושיאל.

 

אני כותבת על מסע החיים הנשי הזה שכל אחת מאיתנו עוברת, מהזווית האישית שלי, עם הרבה אמת וטונות הומור ומתוך שליחות, במטרה לעורר מודעות לנושאים פחות פופולריים כמו רווקות מאוחרת, היריון בגיל מאוחר, הפלות, טיפולי פוריות, אימהות מאוחרת, נשיות בגיל המעבר ועוד.

 

חשוב לי לומר שלמרות כל הציניות וההומור לאורך כל העונה, אני סופר מעריכה את כל מי שהשתתף בתוכנית והיה לו האומץ לסכן את הפרטיות ואת הלב שלו למרות שזה נורא מפחיד.

 

בתור מישהי שהייתה שם, חוותה רווקות מאוחרת ואפילו כתבה על זה במשך שנה טור אישי קורע מצחוק ב-MAKO (הוא אפילו עומד להפוך לספר, יאייי!) אני יוצאת בפנייה נרגשת לציבור ומבקשת – תפסיקו לשפוט רווקים ורווקות! אין לכם מושג למה הם עדיין רווקים,

 

אין לכם שמץ של ידיעה לגבי מה הם עברו בחיים ומי סדק להם את הלב וכמה.

 

אתם גם לא יודעים איך זה מרגיש להיות לבד, להרגיש את חיצי ציפיות החברה, להתבונן סביב ולהרגיש שכולם התקדמו ורק את/ה נשארת מאחור.

 

רווקות מאוחרת זאת אחת ממחלות התקופה ותאמינו לי שכל מי שלוקה בה רוצה מאוד לצאת ממנה וממש לא צריך תוספות, גם אם זה מגיע עם כוונות טובות.