חוזרים לצפון: יומיים של טיול במטולה

צילום: גלי מרגלית
מי שמגיע בימים אלה לרחוב הראשונים במטולה מתקשה להאמין שעד לא מזמן הרחוב היה שומם. בתי העסק פתוחים, המטיילים כבר חוזרים, ובין בתי האבן הוותיקים אפשר שוב לשמוע קולות של שגרה.

הדרך לשיקום מלא עדיין ארוכה, אך אחרי שנים של מלחמה, פינוי וחוסר ודאות, במושבה הצפונית ביותר בישראל כבר אפשר להרגיש שהחיים החלו לשוב למסלולם.

מטולה, שמציינת השנה 130 שנה להיווסדה, ממוקמת בקצה אצבע הגליל על גבעה בגובה של כ־550 מטרים. ממזרח וממערב נמתחים רכסי הגליל העליון והחרמון, ומצפון משתרעת לבנון.

צילום: גלי מרגלית

במשך עשרות שנים משכה אליה מטולה מטיילים ונופשים רבים שחיפשו אוויר הרים, מטעים, שבילי טבע וקצב חיים איטי יותר.

אלא שמאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" השתנתה המציאות במושבה מן הקצה אל הקצה. תושביה פונו, עסקיה נסגרו, וענף התיירות – ממנועי הצמיחה המרכזיים שלה – נעצר לחלוטין.

גם לאחר מכן נאלצה מטולה להתמודד עם השלכותיה של מלחמת "שאגת הארי", שעיכבה פעם נוספת את תהליך השיקום וחזרתה לשגרה.

צילום: גלי מרגלית

בין מלחמה לתקווה

החזרה לחיים במטולה מלווה בתחושות מורכבות. לצד ההתרגשות מהרחובות שמתמלאים מחדש ומהעסקים שחידשו פעילותם, הזיכרונות מהשנים האחרונות עדיין נוכחים בקרב רבים מהתושבים.

עם זאת, במושבה מביטים קדימה בתקווה. הם עושים זאת בזהירות האופיינית למקום שחווה מקרוב תקופה ארוכה של אי־ודאות.

עבור רבים מהם, כל מבקר שמגיע כיום למטולה אינו רק אורח – אלא חלק מהמאמץ להשיב את המושבה למסלול החיים שהכירה במשך שנים.

צילום: גלי מרגלית. דוד אזולאי מוביל את הסיור "בין מלחמה לתקווה"

בתוך כך, אחד המהלכים המסקרנים במסגרת ההתאוששות הוא סדרת סיורים חדשה שהשיקה המועצה המקומית תחת הכותרת "בין מלחמה לתקווה".

הסיורים (חינמיים) מתקיימים בימי שישי בצהריים או בשבת בבוקר ומועברים על ידי ראש המועצה, דוד אזולאי.

הסיור מתחיל בבניין המועצה – מבנה בן כ־129 שנה, הנחשב למבנה הציבורי הפעיל הוותיק ביותר בארץ. משם ממשיכים לאורך רחוב הראשונים, שעבר שיקום נרחב בשנה וחצי האחרונות.

בהמשך מגיעים המשתתפים אל גדר הגבול עם לבנון ומסיימים במצפה דדו, המשקיף אל מטולה, קריית שמונה, רכסי הגליל העליון ודרום לבנון.

זהו מסלול המאפשר להכיר את מטולה דרך הסיפור המקומי שלה, לא דרך כותרות החדשות אלא דרך רחובותיה, אנשיה ונופיה. במועצה המקומית מדגישים כי הסיורים במושבה מתקיימים בהתאם להנחיות פיקוד העורף ובתיאום עם גורמי הביטחון, ומוסיפים כי הציבור מוזמן להגיע ולבקר במטולה.

צילום: גלי מרגלית. מירי מנשה – "קפה בלה"

רחוב אחד, המון סיפורים

מוקד ההתחדשות העיקרי של מטולה הוא רחוב הראשונים, הרחוב ההיסטורי שממנו צמחה המושבה ושלאורכו ניתן עדיין למצוא בתי אבן ותיקים לצד עסקים חדשים.

אחד מהם הוא "קפה בלה", הפועל מתוך בית אבן ותיק. בית הקפה מציע כריכים, מאפים, קישים, סלטים וקפה, לצד מרפסת הצופה אל הרחוב ההיסטורי.

מאחורי המקום עומדים מירי מנשה ובן זוגה נועם, תושבי מטולה ואנשי מילואים ששירתו במשך תקופות ממושכות במהלך המלחמה.

גם בימים המורכבים ביותר המשיכו השניים להפעיל את העסק במתכונת מצומצמת, מתוך רצון לשמור על נקודת מפגש קהילתית ועל תחושת שגרה עבור התושבים והמבקרים המעטים שהגיעו למושבה.

צילום: גלי מרגלית. דניאל דורפמן – "עיוני"צילום: צילום: גלי מרגלית. "עיוני"צילום: גלי מרגלית. "עיוני"

עסק בולט נוסף ברחוב הוא "עיוני", מקום שבעליו, דניאל דורפמן, מתעקש שלא לכנותו פיצרייה אלא "חמארה גלילית".

בשעות הערב, כשהמקום מתמלא סועדים וברזי הבירה נפתחים, קל להבין למה…

בתפריט בולטות במיוחד פיצות בשלל סגנונות – ממרגריטה קלאסית ו"4 גבינות", דרך פיצה עם עלי רוקט ושמן כמהין, ועד לגרסה פיקנטית עם סלסה חריפה, בצל מקורמל וזיתי קלמטה.

לצידן, מבחר סלטים, מנות לצד הבירה, חומוס בימי שישי וכמה מנות ספיישל, בהן ניוקי ברוטב שמנת ושקשוקה משובחת.

צילום: צילום: גלי מרגלית. "עיוני"צילום: גלי מרגלית. "עיוני"

דורפמן הגיע אל הגליל העליון לפני יותר מעשור כדי ללמוד במכללת תל־חי. הוא נשאר באזור, צבר ניסיון בעסק כשכיר, ולפני כשנה השלים את רכישת "עיוני" והפך לבעליו.

זמן קצר לאחר מכן נאלץ לסגור את הדלתות עם פרוץ המלחמה. כיום, לאחר שהמקום הפך לכשר ונפתח מחדש, הוא מקווה שהישראלים יחזרו לצפון ויאפשרו לעסקים המקומיים להמשיך להתקיים.

צילום: גלי מרגלית. קפה גולדי

"קפה גולדי" הוא אחד הסמלים הבולטים של החזרה ההדרגתית לשגרה.

את עגלת הקפה הקימו ליאור פיין, דור חמישי במושבה, יחד עם אחותה התאומה עופר, זמן קצר לאחר שחרורן מהצבא.

שמה של העגלה נושא סיפור אישי: היא נקראה על שם גולדי, כלבתן האהובה של האחיות, שמתה במהלך המלחמה. כך הפך השם לסמל קטן של זיכרון והמשכיות, לצד כל מה שהמקום מייצג עבור מטולה המתחדשת.

מה שהחל כמענה לצורך מקומי בקפה איכותי הפך בהדרגה לנקודת מפגש עבור תושבים, מטיילים וחיילי מילואים המשרתים באזור.

העגלה ממוקמת מעל פארק המעיין, בין עצי זית ולצד עץ תות, ומציעה תפריט הכולל קפה, מאפים וכריכים.

אהבנו במיוחד את כריך הג'בטה סלק ובולגרית, את מאפה המסקרפונה ופירות יער ודם את עוגת הגבינה עם פירורים, והשוקו מרשמלו שהפך לאחת המנות המזוהות עם המקום.

צילום: גלי מרגלית. הנוף הנשקף מקפה גולדי

מעבר לתפריט, בגולדי מקפידים לעבוד עם ספקים ועסקים מקומיים מהאזור, כחלק מניסיון לחזק את הכלכלה המקומית בתקופת ההתאוששות.

עבור רבים מהמבקרים במקום, מדובר לא רק בעצירת קפה, אלא גם בהזדמנות לפגוש מקרוב את הסיפור של מטולה ושל תושביה בשנים האחרונות.

צילום: גלי מרגלית. פאני ורוני בחמוצקי

שורשים עמוקים יותר תוכלו למצוא אצל פאני ורוני בחמוצקי. הסיפור המשפחתי מתחיל אי שם ב־1918, כאשר סבו ואביו של רוני עלו ארצה מרוסיה. לאחר שנים של עבודה בחיפה, בתל אביב וביישובי הגליל, קיבלה המשפחה מהברון רוטשילד נחלה במטולה.

עם השנים נוספו למשק גם מטעי זיתים, ובני המשפחה התמודדו עם הצפות, יבולים דלים ואתגרי ביטחון של תקופת טרום המדינה – השניים אף סייעו, כך הם מספרים, בהעברת מעפילים מלבנון לארץ.

צילום: גלי מרגלית. "מטולה", שמן הזית של בני הזוג פאני ורוני בחמוצקי

כיום ממשיכים פאני ורוני את המסורת המשפחתית ומלווים את התהליך כולו, החל מהגידול במטעים ועד המסיק והפקת השמן, שאת תוצרתו ניתן לרכוש ישירות במקום.

לצד העסקים נפתחים מחדש גם מקומות האירוח. אחד הבולטים שבהם הוא "הברונית אירוח בוטיק". מתחם סוויטות, שהקימה אורלי שושני בסוף 2016 וממוקם ברחוב שקט בקצה המושבה, בצמוד לשמורת הטבע נחל עיון ובמרחק הליכה קצר ממפל הטחנה.

המתחם כולל ארבע סוויטות לזוגות, שלוש מהן מונגשות, וכולן משקיפות אל נופי עמק החולה, הרי נפתלי, הגולן והחרמון.

צילום: צילום: גלי מרגלית. ארוחת הבוקר של "הברונית"צילום: גלי מרגלית. ארוחת הבוקר של "הברונית"

אחת מגולות הכותרת של האירוח במקום היא ארוחת הבוקר המופלאה שאורלי מכינה במו ידיה: לחמים טריים, לחמניות, ריבות ביתיות, מאפים, מטבלים וסלטים לצד ביצים וגבינות, וכן פירות מקומיים בעונה ופינות ישיבה הצופות אל הנוף.

אורחי המקום יכולים, בתיאום מראש, להצטרף גם לסיור לאורך גבול לבנון, בין מטעי הפרי ונקודות התצפית המוכרות לתושבי המושבה וחקלאיה.

לא אחד! חמישה מפלי מים יפהפיים

בזמן שענף התיירות עדיין מתאושש, למטולה יש גם את מה שעיצב את אופייה במשך למעלה ממאה שנה: טבע וחקלאות.

צילום: גלי מרגלית

בימים אלה נמצאת עונת הקטיף בגליל העליון בשיאה, עם מטעי נקטרינות, משמשים, שזיפים ואגסים, שאליהם יצטרפו בקרוב גם התפוחים המזוהים כל כך עם האזור.

מי שמעדיף לבלות בטבע מוזמן כמובן לצאת לרכיבה לאורך שביל נוח לצד נחל דן, בין מטעי האבוקדו והלגונות הקטנות. אחת מהן, לגונה יפהפייה, מחייבת זהירות בשל הזרם החזק במים.

משם אפשר להמשיך ל"מחלק" – מבנה בטון שמפצל את מי הדן לשני יובלים ויוצר בריכות מים שקטות – ולסיים בפארק דפנה, מדשאה רחבת ידיים על גדות הנחל מול נופי החרמון המושלגים, שמזכירה לרבים מהמבקרים, לרגע קט, של כפר צרפתי באלפים.

צילום: גלי מרגלית

גם שמורת הטבע נחל עיון, מהאתרים המזוהים ביותר עם מטולה, חזרה לקבל מבקרים לאחר תקופה ממושכת שבה הייתה סגורה.

עבור רבים, פתיחתה מחדש מסמלת יותר מכל את חזרתה של המושבה אל מפת הטיולים של ישראל.

השמורה מציעה מסלול הליכה באורך כ־2.5 קילומטרים לאורך אחד הנחלים היפים בגליל העליון. לאורך הדרך פוגשים חמישה מפלים – מפל עיון, מפל הטחנה, צמד מפלי האשד ומפל התנור, הנחשב לאחד המפלים המרשימים והמוכרים בארץ.

צילום: גלי מרגליתצילום: גלי מרגלית

מפל הטחנה, המתנשא לגובה של כ־21 מטרים, נקרא על שם שרידי טחנת הקמח ההיסטורית הסמוכה לו, שנרכשה בעבר כחלק מאדמות מטולה ופעלה עד ראשית המאה ה־20.

בהמשך המסלול מגיעים אל מרפסת תצפית המשקיפה אל מפל התנור, הנופל מגובה של כ־30 מטרים ומהווה את גולת הכותרת של הביקור עבור מטיילים רבים – כאחד המפלים המרשימים בארץ.

לאורך השביל פוגשים גם נקודות תצפית אל אצבע הגליל, את בית העלמין הוותיק של מטולה ושרידים היסטוריים נוספים. לצד חניון מפל התנור הוסדרו בריכות שכשוך רדודות, המקבלות את מימיהן מהנחל ומאפשרות למבקרים להתרענן בימי הקיץ החמים.

יודגש, הכניסה למי הנחל עצמו אסורה לאורך המסלול.

צילום: גלי מרגלית

עוד נקודת עניין שפוגשים בסמוך למושבה היא האנדרטה לזכר חללי צבא דרום לבנון (צד"ל), הממוקמת ליד הגדר הטובה.

האנדרטה מנציחה את זכרם של כ־650 לוחמים וקצינים שנפלו במהלך שנות הלחימה לצד צה"ל ברצועת הביטחון. היא הוקמה בשטח ישראל לאחר שהאנדרטה המקורית, שנחנכה סמוך למרג' עיון בדרום לבנון בשנת 2000, נהרסה זמן קצר לאחר נסיגת צה"ל.

צילום: גלי מרגלית. האנדרטה לזכר חללי צבא דרום לבנון

מעבר להיותה אתר הנצחה, היא מהווה תזכורת לפרק משמעותי בתולדות האזור ולקשר המורכב שנרקם לאורך השנים בין תושבי אצבע הגליל לבין דרום לבנון.

מטולה כאמור נמצאת עדיין בעיצומו של תהליך התאוששות, וקשה להתעלם מכך.

אבל לצד האתגרים, קשה שלא להתרשם מהנחישות של התושבים ובעלי העסקים שבחרו לחזור, לפתוח מחדש את מה שנאלצו לסגור ולהמשיך לבנות מחדש את שגרת החיים במושבה הצפונית.

המורכבות הביטחונית לא נעלמה, וגם התושבים אינם מתיימרים להתעלם ממנה. ובכל זאת, בין בתי האבן הישנים, בתי הקפה החדשים, מקומות האירוח ושבילי הטיולים, אפשר כבר לראות את סימני ההתחדשות.

אולי משום כך, הביקור במטולה היום הוא הרבה מעבר לעוד טיול לצפון. הוא מפגש עם קהילה שממשיכה להיאחז במקום שבחרה לקרוא לו בית, ועם מושבה שמבקשת לחזור בהדרגה למה שהייתה במשך שנים – אחת מאטרקציות התיירות האהובות בארץ.

*הכתב היה אורח המועצה המקומית מטולה