צילום: גלי מרגלית
החלטנו לצאת מהעיר הגדולה, להיפגש – שלוש חברות: סיגל, איריס ואנוכי – ולעשות לנו יום של כיף בבנימינה.
בנימינה היא לא רק תחנת רכבת שבה מחליפים קווים, אלא פנינה אמיתית של היסטוריה, יין ואוכל טוב. המושבה שוכנת בין זכרון יעקב לפרדס חנה, ואם פעם הייתה קטנה ומאובקת ורק מעטים ידעו לזהותה על המפה – היום היא ללא ספק אחד היעדים הכי שווים לטיול באזור בקעת הנדיב.
המושבה נוסדה ב-1922 על ידי בני המושבות הוותיקות (זכרון יעקב וגבעת עדה) ועולים מהעלייה השלישית, ונקראת על שמו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד, שתמך כלכלית בהקמתה ובתעשייתה.
בשנת 2003 אוחדו המועצות המקומיות בנימינה וגבעת עדה למועצה מקומית אחת – "בנימינה-גבעת עדה" – אך כל אחת מהן עדיין שומרת על אופייה הייחודי.
האזור ידוע בכרמיו הרבים. יקב בנימינה שוכן במבנה היסטורי, ולצדו פועלים באזור יקבי בוטיק נוספים כמו ראובן, מרגלית ותשבי.
בנימינה היא גם מקום הולדתו של הפזמונאי אהוד מנור, שכתב שירים רבים על נופי ילדותו במושבה (כמו "ימי בנימינה").
אגב, אם תהיתם מי אחראי לכך שהמושבה המאובקת הפכה למה שהיא היום – התשובה היא – היאפי הארץ-ישראלי.
אותו קהל שמזהה מקומות "אותנטיים", מגיע אליהם בהמוניו, ומושך אחריו חברים נוספים. כך למעשה מאז אמצע שנות התשעים, כשהיא"ים הראשונים הגיעו אליה, השתנתה, המושבה החקלאית בהדרגה והפכה ליישוב שמלא באנשי היי-טק, בעלי מקצועות חופשיים ועורכי דין שיצאו מתל אביב.
רון פטיסרי. צילום: גלי מרגלית
צרפת בלב המושבה
את הקפה הראשון התחלנו ברון פטיסרי – הממלכה של השף-קונדיטור רון בולוטין, הממוקמת ברחוב המייסדים הציורי, שציין לא מזמן מאה שנה להיווסדו.
לאורך הרחוב, שבתיו ההיסטוריים עומדים בפני הליך שימור, פועלים בתי עסק חינניים – לכל אחד סיפור משלו. המקום משלב דיוק צרפתי-אירופאי עם אווירה כפרית ישראלית.
רון פטיסרי. צילום: גלי מרגלית
דווקא אחרי שחזרתי מפריז, משיטוטים בין ויטרינות המקרונים של פייר הרמה ועד לאקליירים המלוטשים ב"פטיסרי דה רב", חשבתי שראיתי כבר הכול. ואז הגעתי לרון.
יש רגע כזה, כשפותחים דלת של פטיסרי אמיתי, והניחוח… הו, מה הולך כאן? איריס וסיגל כמעט התעלפו.
ריח החמאה האיכותית שנאפית ברגע זה הכה בנו עוד לפני שנכנסנו. זה בדיוק מה שקורה מול הוויטרינה, שבה מוצגים המאפים, הכריכים והעוגות הצרפתיות שמלבבות את העין, הלב והחך. והמחירים? מפתיעים לטובה.
רון פטיסרי. צילום: גלי מרגלית
רון פטיסרי. צילום: גלי מרגלית
מאחורי הקסם הזה עומד כאמור רון, שהגיע למקצוע באופן לא שגרתי: איש ביטוח לשעבר וחובב אפייה, שהשקיע שנים בלמידה ובהשתלמות. בקורונה התהפכו היוצרות – הוא בחר ללכת עם הלב והחל לאפות בבית לפי הזמנה.
עם הביקוש שגבר, הוא פתח את הפטיסרי וגם החל לקיים סדנאות. הכול נעשה בטכניקה צרפתית עילית ובאהבה גדולה, וקולקציית המתוקים משתנה לפי העונה – מקרואסון ועד סבואה פריזאי קלאסי. אני עפתי על מאפה הפרח הממולא בקרם פטיסייר, ולא יכולתי להפסיק ללקק את האצבעות.
רון פטיסרי. צילום: גלי מרגלית
אגב, מה שמבדל את המקום הזה מבתי קפה אחרים הוא הזיקה לקהילה ולמידה. כפי שציינתי רון עורך במקום סדנאות אפייה חווייתיות לקבוצות קטנות ולמשפחות, שבהן הוא חולק את הסודות המקצועיים שלו. זו הזדמנות נדירה לבחון מקרוב איך חומרי הגלם הטובים ביותר הופכים ליצירת מופת.
בקיצור, בנימינה אולי רחוקה גיאוגרפית מצרפת, אבל ברחוב ההוא הלב פועם בקצב פריזאי מופתי.
רון פטיסרי – המייסדים 30, בנימינה
צילום: גלי מרגלית
איריס ששון – הלוחשת לצמחים
אחרי שהתענגנו על המאפים של רון, יצאנו להוריד את הסוכר בטיול שהתברר כחוויה רב-חושית מפתיעה, לכיוון עין צור – פנינה חבויה בשולי רמת הנדיב.
איריס ששון – "אין לי ארץ אחרת" – מדריכת טיולים למיטיבי לכת וגם למיטיבי לסת (כמוני, למשל), היא הרבה מעבר למורת דרך: היא "לוחשת לצמחים" ומלקטת מקצועית שהפכה כל שיח בדרך לסיפור או ארוחה.
עין צור, בחלקו המזרחי של פארק רמת הנדיב, הוא אחד המקומות שבהם טיול קצר בטבע הופך במהירות למסע בזמן.
בין מים זורמים, שרידים עתיקים ונוף פתוח, נחשפות שכבות חיים שנפרשות מתקופת הרומאים ועד לתקופות מאוחרות יותר – כולל יישובי חומה ומגדל. בסוף הדרך מחכה גם האפשרות המתבקשת: טבילה קרירה במים צוננים.
החיבור בין אדם למים הוא אולי הסיפור העתיק ביותר של ההתיישבות האנושית. לא משנה כמה התקדמה ההיסטוריה – מקומות שבהם יש מקור מים תמיד משכו אליהם חיים, יישובים וסיפורים. גם כאן, ברמת הנדיב, זה בדיוק מה שקרה.
צילום: גלי מרגלית
המעיין עצמו נובע באזור המזרחי של הפארק, ולצדו עדויות ברורות להתיישבות קדומה. אחת התקופות הבולטות במקום היא התקופה הרומית, שבה האזור עבר פיתוח משמעותי: נבנתה מערכת הובלת מים, נחפרו בריכות גדולות ששימשו לחקלאות ולגידול בעלי חיים, ואף הוקם בית מרחץ שכלל מתקני חימום – עדות לאורח החיים המפותח של התקופה.
עם השנים המתחם ננטש, אך לא נשכח. בתקופות מאוחרות יותר שבו אליו מתיישבים, בהם גם אנשי חומה ומגדל, שניצלו את מקורות המים הקיימים והותירו שכבת חיים נוספת באתר.
ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו במקום כוללים אלפי מטבעות מהתקופה הביזנטית. הממצא יוצא הדופן הזה הוביל חוקרים להערכות שונות לגבי שימושים טקסיים או אמונות עממיות שייתכן והיו קשורות למעיין. לצד זאת נמצאות באזור גם חורבות מאוחרות יותר, כולל מבנה מהתקופה העות’מנית שמוסיף רובד נוסף לנוף ההיסטורי.
צילום: גלי מרגלית
היום מחולק האתר למספר מוקדים של מים עומדים וזורמים. אחת הבריכות עמוקה ומעט פחות צלולה, ואחרת קטנה ונקייה יותר – כזו שמתאימה במיוחד לשכשוך רגליים בימי הקיץ החמים, ולעיתים גם לטבילה מלאה למי שמחפש חוויה אינטימית יותר.
סביבן משתרע אזור שקט במיוחד, המשקיף אל נופי בקעת הנדיב, ומזמין עצירה, מנוחה וקפה קטן לצד המים.
אחד האלמנטים הבולטים והאהובים באתר הוא אמת המים החצובה. מדובר במעבר צר ומקורה חלקית שבו זורמים המים מהמעיין, וההליכה בו – במיוחד עבור ילדים – הופכת לחוויה תיירותית כמעט תיאטרלית. מי שנכנס פנימה מגלה שילוב של מים, צל וסלעים שמייצרים תחושת הרפתקה קטנה בלב הטבע.
צילום: גלי מרגלית
הגישה למקום אפשרית בכמה דרכים: מסלול ארוך יחסית מתוך גני רמת הנדיב, או מסלול קצר ונוח יותר מאזור החנייה של אורט בנימינה. משם מוביל שביל מסומן, שעובר בין גדרות, שטחים פתוחים ונוף משתנה, עד שמגיעים אל אזור המעיין. המעבר בין האזור המיושב לשטח הפתוח מורגש היטב, והתחושה היא של ירידה הדרגתית מהיומיום אל טבע שקט יותר.
בהמשך הדרך נחשפים בהדרגה שרידים קדומים נוספים, צמחיית בר ונקודות מים קטנות, עד ההגעה למעיין עצמו – שם הכול מתחבר: ההיסטוריה, הנוף והמים הזורמים.
גם כיום, לצד היותו אתר טבע פופולרי, עין צור הוא חלק ממערך רחב יותר של פארק רמת הנדיב – אזור טבע מוגן המשמר מערכת אקולוגית עשירה ונוף ים־תיכוני פתוח. הפארק מנוהל מתוך ניסיון לאזן בין שמירה על הטבע לבין פעילות אנושית, מחקר ותיירות.
צילום: גלי מרגלית
בזכות ההסברים של איריס, קל היה לנו לדמיין את הרומאים החתיכים יושבים כאן ב"ספא" של העת העתיקה ורוקמים להם מזימות.
איריס הביאה איתה לסיור משהו אחר. בזמן שאנחנו רק ראינו "ירוק", היא לימדה אותנו להסתכל מקרוב, והסבירה על סודות הליקוט – מה מותר לקטוף, ומה אסור, ואיך הטבע מגיש לנו סופר-פוד מתחת לאף.
יש משהו מרגש בלדעת שאת אוכלת משהו שצמח בדיוק כאן, בתוך האדמה של בנימינה, בשיא הטריות. וזה היה החלק הכי מיוחד בסיור עם המדריכה – הקישור בין הסביבה לאוכל. למדנו לזהות את החובזה, את העולש ואת צמחי התבלין המקומיים.
סיגל קטפה מפרח החרדל, והעלים הצהובים שלו הפכו לחלק בלתי נפרד מהסלט של ארוחת הערב.
איריס ששון: 054-4549061
הסטודיו של אירית גבריאלי אמיתי. צילום: גלי מרגלית
אנחנו שוב רעבות, אז לאן עכשיו?
אם אתם מחפשים את ההגדרה ל"אירוח בנימיני" במיטבו, אתם חייבים להכיר את אירית גבריאלי אמיתי – בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, שחיה ועובדת בסטודיו שלה בבנימינה.
עם הכניסה לביתה ניכר מגעה האישי בכל פינה – אוסף מרהיב של עבודות יד המעטר את השולחנות והקירות כאחד.
הבוקר אצלה החל סביב שולחן עם ארוחת בוקר משגעת שאירית הכינה בעצמה. אשכרה, זו כמו יצירת אמנות קולינרית. כל מטבל, כל מאפה וכל סלט נעשו בידיה של אמנית, מחומרי גלם טריים ובטעם של בית שרוצה לפנק. יש משהו קסום בלשבת במושבה, לאכול אוכל שבושל באהבה גדולה ולהרגיש כיצד הזמן פשוט עוצר מלכת.
הסטודיו של אירית גבריאלי אמיתי. צילום: גלי מרגלית
אירית הפתיעה בלחמניות-פחזניות פופאוברס, שהגיעו לשולחן זהובות, תפוחות בטירוף ומהבילות, כשהן מפיצות ריח משכר של חמאה אפויה.
הלחמניות הללו הגיעו מהמטבח האמריקאי הקלאסי ועשויות מבלילה פשוטה ומדויקת של ביצים, חלב, קמח ונגיעת חמאה איכותית – ללא טיפת שמרים; כל הקסם קורה בזכות אדי החום והתפיחה המהירה בתנור. וואי, רק אני ירדתי על איזה 5 כאלה…
אחרי ששבענו (ולא רצינו לקום מהכיסא), עברנו לחלק השני של הקסם: הסטודיו לקרמיקה.
אירית גבריאלי אמיתי. צילום: גלי מרגלית
אירית יוצרת מערכות כלים, כלי בית, גופי תאורה ומוצרי יודאיקה בהשראת הטבע – והכול מאופיין בצבעוניות מלאת חיים. המעבר הזה, משולחן האוכל אל האובניים והחימר, כל כך טבעי אצלה.
הכלים שבהם אכלנו את ארוחת הבוקר הם אותם כלים שאירית יוצרת במו ידיה, ופתאום קיבלנו הזדמנות לראות היכן הכול קורה. הידיים שעמלו על המטבח הן אותן ידיים שמפסלות בחומר, והחיבור הזה בין הקולינריה לאמנות הפלסטית הוא בדיוק מה שהופך את הביקור אצלה לחוויה שלא תוכלו לשכוח.
הסטודיו של אירית גבריאלי אמיתי. צילום: גלי מרגלית
מפאת לוח הזמנים הצטרפנו לסדנה שבה דילגנו על שלב הלישה והחימר וניגשנו ישר לחלק הכי מהנה – הצביעה. בנות, לשים חלוק!
אירית הציעה לנו מספר כלים מוכנים שכבר יצרה בסטודיו, ואנו הפכנו אותם ליצירה אישית וייחודית בעזרת מגוון טכניקות צביעה, גלזורות ועיטורים. הסדנה קצרה, קלילה ומתאימה גם למי שמעולם לא החזיק מכחול – כמוני.
ארוחת הבוקר בסטודיו של אירית גבריאלי אמיתי. צילום: גלי מרגלית
ארוחת הבוקר בסטודיו של אירית גבריאלי אמיתי. צילום: גלי מרגלית
מחיר: כוסות וקעריות – כל כלי 120 שקלים. קערה גדולה – 220 שקלים (גם בסדנה זו ניתן להוסיף ארוחת בוקר בתוספת תשלום).
כמובן שיש עוד מגוון סדנאות שאורכן 3–4 שעות, תלוי אם הן כוללות ארוחת בוקר או לא. ואם מתחשק משהו עוד יותר אישי – אירית מתאימה סדנאות לכל גיל ואירוע, ואף מקבלת הזמנות לכלים ייחודיים בהתאמה אישית.
סטודיו אירית: 050-4661820
בקיצור, אם אתם מחפשים לברוח לכמה שעות ולבלות בתוך גלויה אירופאית עם ניחוח ישראלי של פעם – בנימינה היא התחנה שלכם. המושבה הציורית הזאת היא שילוב מושלם של שדות ירוקים אינסופיים, יקבים משפחתיים שנראים כמו בטוסקנה ובתי עסק קטנים שפשוט אי אפשר להפסיק לצלם.
זה המקום שבו הסטייל פוגש את הנוסטלגיה: מצד אחד מבנים לשימור עם סיפורי היסטוריה, ומצד שני חנויות בוטיק וסדנאות שמרחיבות את הנפש. אל תפספסו טיול אופניים בין הכרמים או פיקניק בשקיעה מול הרי הכרמל – זו הדרך הכי טובה למלא מצברים.
אגב, אם אתם מגיעים ברכבת, רוב המקומות המעניינים נמצאים במרחק הליכה קצר או רכיבה על אופניים, מה שעשוי להפוך את הטיול היומי שלכם לקליל ונגיש במיוחד.
