אור ראשון בגליל העליון: מלון איילה – קיבוץ איילת השחר

יח"צ. מלון איילה – קיבוץ איילת השחר. צילום: סטודיו פלד

"איילת השחר" הוא ביטוי מספר תהילים, מזמור כ"ב: "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד". 

במסורת היהודית מתייחס ביטוי זה לכוכב שמופיע זמן קצר לפני הזריחה ומסמן את האור הראשון של היום. בתלמוד הבבלי רבי אבהו דימה את קרני האיילה המתפצלות לאור השחר המפציע: "מה איילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן, אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן".

אגמון החולה. צילום: שי אייזקס, רשות הטבע והגנים

קיבוץ איילת השחר הוקם ב-1918 בלב עמק החולה, ושמו נגזר מאותו ביטוי מקראי.

עמק החולה מרהיב במיוחד בעונה זו – ירוק ועמוס בצמחייה שמעידה על המים השוצפים מתחתיו, מחורץ כולו בנחלים רבים, ועומד בניגוד מושלם לצבע החום-צהבהב של רמת הגולן שבצידו. 

מכאן נשקפים ההרים מכל עבר: ממזרח רכסי הגולן, ממערב ומצפון הרי כנען והרי נפתלי, ובימים בהירים ניתן לראות אפילו את פסגת החרמון הסורי מושלגת.

כשהאור הראשון פוגש את האופק הפסטורלי כאן, מבינים מיד מדוע נבחר דווקא השם איילה – לקיבוץ ולמלון ששוכן בתחומו.

יח"צ. מלון איילה – קיבוץ איילת השחר. צילום: סטודיו פלד

כך נראה יום חופש מושלם בגליל העליון

בלב הקיבוץ פועל מלון איילה, שרשת ישרוטל מפעילה מאז מרץ 2025, והוא ממשיך את סיפור השם המקראי שניתן לקיבוץ. 

המלון מתמזג עם הטבע הסובב, ומאפשר לאורחיו לחוות שלווה גלילית מפנקת תוך שמירה על רמת נוחות גבוהה.

מבני האבן הדו-קומתיים שלו מפוזרים על פני המתחם ומשתלבים בנוף הקיבוצי. סך הכל 147 חדרים וסוויטות המחוברים בשבילים מטופחים, כשלכל אחד מהם מרפסת המשקיפה אל שדות הגליל העליון, מדשאות הקיבוץ וההרים שברקע.

עיצוב החדרים מושתת על חומרים טבעיים: עץ, אבנים מקומיות וגוונים בהירים שיוצרים המשכיות בין הפנים לנוף החיצוני. 

בחדרים – מיטות זוגיות מרווחות, פינות ישיבה לקריאה ומקלחות גדולות ומאובזרות. כל חדר מעוצב בפשטות המדגישה את הנוף שניבט מחוץ לחלונו.

יח"צ. מלון איילה – קיבוץ איילת השחר. צילום: סטודיו פלד

במרכז המתחם, בריכת אינפיניטי המשקיפה אל נופי הגליל. הקו שבין המים לשמיים כמעט נעלם, וברקע הרים יפהפים. 

בימי החורף הבריכה פה מחוממת, ויש גם בריכה מקורה שפתוחה לאורך כל ימות השנה. בנוסף, מפעיל המלון בריכת ילדים נפרדת המאפשרת למשפחות ליהנות בנוחות.

השטחים הציבוריים כוללים פינות ישיבה שקטות לצד חללים פתוחים למנוחה או לעבודה. הצמחייה הירוקה והמטופחת מקיפה את המלון מכל עבר ויוצרת תחושה של שהייה בלב טבע.

גולת הכותרת: מועדון הבריאות והספא "אספרי", הכולל שמונה חדרי טיפולים, חמאם טורקי מסורתי, סאונה יבשה וג׳קוזי. 

כל העיסויים שמוצעים כאן מתמקדים בהרפיית השרירים ובשחרור מתחים, עם דגש על טיפולים ארוכים ומעמיקים. חדר הכושר המאובזר זמין לאורחי המלון החפצים לשמור על שגרת אימונים גם בחופשתם.

יח"צ. מלון איילה – קיבוץ איילת השחר. צילום: סטודיו פלד

אבל גם מי שאינו אורח המלון מוזמן ליהנות מכל הטוב הזה. 

באיילה מציעים את "A Day Off" – חבילת יום כיף הכוללת טיפול ספא ושימוש חופשי בכל מתקני הספא לרבות הבריכה המקורה, בריכת האינפיניטי (בעונה), החמאם, הסאונה והג׳קוזי. אפשר כמובן לבחור בין חבילת בוקר, צהריים, ערב או יום מלא, זאת בהתאם לזמינות המלון ורצון האורח.

על הקולינריה במלון חתום השף מוני שמש, שהגיע לכאן ממלון יערות הכרמל שם שימש כסגן שף. 

שמש מנהל כאן מטבח מוקפד המושתת על תוצרת מקומית. ארוחות הבוקר והערב משלבות חומרי גלם מקומיים וגבינות ממשקי הסביבה ששולבו במנות טבעוניות וצמחוניות.

חלק מהכנת המנות מתבצע במטבח פתוח, המאפשר לאורחים לצפות בשף ועוזריו בתהליך עבודתם. הגישה כאן משלבת בין איכות גבוהה לפשטות וכנות, ומציעה מטבח גלילי אמיתי.

עבור משפחות עם ילדים מדובר במלון אידיאלי, שכן לטובת הזאוטוטים פועל בסופי שבוע, בחגים ובחודשי הקיץ מועדון הילדים "ילדודס" עם שלל פעילויות מגוונות. 

גם השבילים הירוקים והמרחבים הפתוחים הם בבחינת בונוס המאפשר לילדים לרוץ בחופשיות, ויש אפילו סיורים מודרכים המתקיימים בקיבוץ, שהופכים את החופשה פה לחוויה תיירותית מעשירה.

גם זוגות שמחפשים שקט – ימצאו כאן את מבוקשם הודות לגודלו המרשים של המלון המאפשר פינות התבודדות רבות. זאת לצד מרפסות רחבות עם נוף מהפנט וספא מהמם המאפשרים בילוי זוגי רומנטי.

יח"צ. מוש בסנדלריה. צילום: פרטי

מקיבוץ חלוצי לאתר מורשת

קיבוץ איילת השחר הוא הקיבוץ הרביעי שהוקם בארץ. 

בשנת 1918 הגיעו הנה שישה חלוצים כאריסים, ארבע שנים מאוחר יותר הם החלו לבנות את הישוב הקבע. התכנון היה שונה מהקיבוצים שקמו אחריו: עשרת המבנים הראשונים נבנו בצורת פרסה, מעין חצי נהלל.

יק"א (החברה יהודית לקולוניזציה אגררית), שמימנה את הבנייה, לא האמינה שהקיבוץ ישרוד כקומונה, ולכן התכנון הראשוני שלו היה "ורסטילי" – כזה שיאפשר ביום מן הימים לחלק את שטחו למשקים פרטיים. 

אבל הקיבוץ כאמור שרד, הוא התפתח ואף ציין לפני שנים מספר 100 שנה להיווסדו.

הסנדלריה. צילום: מוש הראל

אחד האתרים המסקרנים בקיבוץ הוא הסנדלריה, שהוקמה במבנה אבן ב-1923. 

במשך עשרות שנים היא שימשה כבית מלאכה לייצור נעליים – חלק ממשק קיבוצי אוטרקי שסיפק את צורכי חבריו. הנעליים יוצרו כאן בעבודת יד עד אמצע שנות ה-80, והמקום היה לב פועם של הקיבוץ.

בשנות ה-90, עם הפרטת הקיבוץ, נסגרו כל ענפי השירות הסוציאליסטיים, וכמו רוב הסנדלריות בקיבוצים אחרים – עמדה הסנדלרייה של איילת השחר בפני סכנת סגירה.

שאול שבתאי, סנדלר ותיק שעלה ארצה כילד מעיראק ולמד את מקצוע הסנדלרות בחיפה – סירב להיכנע למציאות המתוארת, ולאחר מ"מ הוא בחר לשלם לקיבוץ דמי שכירות ולהמשיך לתקן במקום נעליים.

לאחר מותו של שאול, מוש (משה הראל), בנו המאומץ הבחין שמבנה הסנדרליה הישן מט ליפול. הוא פנה למועצה לשימור אתרי מורשת עם תוכנית עסקית לשיקום הסנדלריה. וזאת אישרה אותה, ואף השקיעה כ-650 אלף שקל בחיזוק המבנה ובשיחזורו ההיסטורי.

הסנדלריה. צילום: מוש הראל

הכניסה לסנדלריה היא חוויה בפני עצמה: תקרות גבוהות, מדפים עמוסים בנעליים צבעוניות בשלבי הכנה שונים, עורות, אימומים מעץ, מכונות תפירה עתיקות וכלי עבודה ישנים. ריח מיוחד של עור ושמן מכונות. זה לא מוזיאון – זו סדנה פעילה שאגב מייצרים בה עדיין נעליים מעור.

כן, כן, מוש מייצר פה סנדלים תנכיים מסורתיים ונעליים בהזמנה אישית. לקוחותיו בוחרים את הצבע והדגם שמתאים להם במדויק והוא בעבודת יד מופלאה מייצר את הנעליים עבורם – ההפך המוחלט מייעוד הסנדלרייה בעידן הקיבוצי כשהסנלדריה הייתה פס ייצור אחיד שבו כולם קיבלו את אותה הנעל בדיוק, ללא שום אפשרות לבחור את צורתה או צבעה.

בנוסף, מארח מוש במקום מבקרים, תיירים וקבוצות – כמאה איש לערך בשבוע הפוקדים את הסנדלריה לסדנאות שבהן הם חווים מקרוב את עבודת הסנדלר.

אטרקציה נוספת פה היא המכוורת הסמוכה, שהוקמה ב-1921 ונחשבת לאחת הראשונות בארץ. 

כיום מנהלים אותה תלם גלילי ואהוד הלוי, שניהם דור שלישי לדבוראים. המכוורת מייצרת 12 סוגי דבש שונים – לבנדר, ליצ׳י, פרחי אביב ושיזף מכוורות הפזורות בכ-40 שטחי מרעה בגליל ובגולן.

הסיורים בקיבוץ – לרפת, למכוורת ולסנדלריה – מאפשרים לאורחי המלון להתוודע לסיפור ההיסטורי מקרוב ולפגוש את האנשים שמפעילים אותם היום. זו הזדמנות להבין איך חיים ועובדים בקיבוץ בן למעלה ממאה שנה בעידן שכבר עבר הפרטה.

אגב, למי שמתעניין בהיסטוריה, כדאי לדעת שבעבר פעלה בקיבוץ גם מאפייה עם תנור לבנים עתיק, שבה עבד האופה האגדי סלים חייט במשך 30 שנה עד אמצע שנות ה-80. 

התנור המדובר שוקם והוא מופעל מעת לעת באירועים מיוחדים – עדות נוספת לחיבור שבין העבר להווה.

אגמון החולה. צילום: יגאל בן ארי, רשות הטבע והגנים

המלון הוא גם נקודת מוצא מצוינת לטיולים באזור. 

במרחק נסיעה קצר נמצא אגמון החולה – אחד מאתרי הצפרות החשובים בעולם. בעונת הנדידה, בין אוגוסט לדצמבר, עוברים מעליו כ-500 מיליון ציפורים: עגורים אפורים ומרשימים עם מוטת כנפיים של כשני מטר, חסידות, שקנאים וברווזים. 

במרכז המבקרים של האגמון מוצע מיצג אור-קולי, ובאודיטוריום מוקרנים סרטים על החי והצומח. בנוסף, יש סיורים מודרכים בעגלת מסתור שנכנסת אל השטחים האקולוגיים הסגורים, וזוהי חוויה מרתקת.

יח"צ. שקנאי במעוף – שמורת טבע החולה. צילום: יניב כהן רשות הטבע והגנים

נחל עיון הסמוך למטולה, עם ארבעת מפליו, הוא לוקיישן חובה. מפל התנור, הגבוה ביותר, צונח מגובה של 30 מטרים. מפל הטחנה, בגובה 21 מטרים, מרשים לא פחות. המסלול קצר ונוח, ומתאים למשפחות.

בחורף המפלים זורמים פה בעוצמה. מה גם שלאחר שנים שבהן הנחל היה יבש בקיץ בשל הטיית המים בלבנון, רשות הטבע והגנים חידשה את הזרימה שלו בעזרת מים הנשאבים מנחל דן.

אלף צלילים לצפון

בפברואר 2026 יארח המלון את פסטיבל "אלף צלילים לצפון", בשיתוף סימפונט רעננה. 

הפסטיבל שיתקיים בין ה-3 ל-5 בפברואר, ישלב הופעות מוזיקה קלאסית חיה עם סדנאות אמנות, פעילויות תוכן וארוחות משובחות. 

החיבור בין מוזיקה, מרחבים פתוחים ואירוח איכותי מזמן לחוויה אינטימית ומיוחדת – דרך שונה לחוות את הצפון בימי החורף.

אז כמה יעלה לכם כל הטוב הזה?

בינואר 2026, המחיר ללילה במלון (זוג) עם ארוחת בוקר מתחיל מ-863 שקלים באמצע השבוע ומ-1,282 שקלים בסוף שבוע. בפברואר המחירים יעלו קצת: 938 שקלים באמצע השבוע ו-1,282 שקלים בסוף השבוע.

חברי מועדון "חוג השמש" של ישרוטל נהנים מהנחות שונות וצבירת נקודות. ההצטרפות למועדון עומדת על 250 שקלים למצטרפים חדשים.

רשת ישרוטל פתחה את המלון כחלק מהמאמץ שלה לחזק את התיירות בצפון אחרי המלחמה – להחזיר את התיירים לאזור, לספק מקומות עבודה לתושבים המקומיים ולהחיות את הכלכלה האזורית.

בקיצור, אם אתם עדיין מתלבטים, דעו כי יש רגעים שבהם פשוט שווה לעצור…

לשבת במרפסת ולהתבונן בפליאה בשדות הירוקים, לטבול בבריכה שמשקיפה אל ההרים, להתענג מעיסוים מענגים ולזלול קינוחים טעימים –  אבל העיקר הוא לראות את "האור הראשון" מטפס מעל הגליל, במקום שבו הוא מסמל זאת יותר מכל.

* הכותב היה אורח מלון איילה