יח"צ. השף אסף גרניט מדגמן את פרויקט הגמר "תפנית" של ניצן סואיה-ליבלר בבצלאל. צילום: גיא רשקובןערב ירושלמי נעים במיוחד התקיים השבוע ביום שני על גג האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. המוכשרות והנכונים, המשקיעים והיפים, נפגשו לציין את תום המסלול ללימודי צורפות ועיצוב של האקדמיה.
על רקע צלילי צ`יל, קולינריה משובחת מבית קבוצת "מחנה יהודה" של השף אסף גרניט, שהיה בערב זה פרזנטור לא רק של המטבח פרי מוחו הקודח אלא כוכב אופנה שזהר השנה גם במסלולי הצילום. גרלנדת נורות, יין וקוקטיילים צוננים, נרשמה התרגשות באוויר.
הנוף הירושלמי פרוש כמרבד ממלכתי היה ל"ראן וואי" המדוייק, כשברקע העיר העתיקה וגגות השכונות ההיסטוריות שמציצים מהאופק, בחירות המלבושים בכל סגנון וייחודיות ניכרו בהשקעה ובחשיבה מראש, והתקופה נכחה ביצירתיות צהבהבה.
יח"צ. פרויקט הגמר Shields של אסלאם נאשף. צילום: גיא רשקובןזו הפעם הראשונה שהאירוע מתקיים בלוקיישן המקורי, הקמפוס החדש. שכבות שכבות של מפלסי כניסה, קבלת פנים מרשימה, צורפות ומסלול, דמו לשכבות האנושיות ושכבות הבד והחומריות ובראש ובראשונה, שכבות של מגוון אנושי בדמות יוצרים ומציגים, טלאים שחברו יחדיו.
המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל היא היחידה מסוגה בישראל, הערכים המובילים השתקפו זה אחרי זה בנושאי הדברים. זהו כידוע "מוסד פורץ דרך, בו נולדה האמנות בישראל בשנת 1906", ציין פרופ` אבי שטרן נשיא בצלאל, תוך שהצביע על כך שיוצרים ויוצרות שרוצים, יכולים להשפיע על הכלכלה בארץ ובעולם: "זוהי רקמה אורבנית של מארג העיר, מנוע של שינוי והתחדשות".
יח"צ. פרויקט הגמר "צפרדעות" של שקד כהן. צילום: גיא רשקובןזוהי אחת המחלקות הבודדות בעולם המתמקדת בסביבת הגוף על כל היבטיה – לבוש, תכשיטים, אביזרים, נעליים, משקפיים, תיקים, כלים ועוד.
תכנית הלימודים משלבת בין קראפט מוקפד לטכנולוגיות מתקדמות – מהתמחות בעבודת מתכת ועור, דרך עיצוב טקסטיל והדפסות תלת-ממד, ועד לעיצוב דיגיטלי מבוסס בינה מלאכותית. כל זאת, מתוך שאיפה לנסח שפה חדשה בעלת זהות מקומית.
ערכי חופש ביטוי והמחשבה, החינוך לחיים משותפים ועשייה ערכית שבקעו מדבריו של פרופ` שטרן, ניכרו היטב בהוד ובהדר שנצפו.
יח"צ. פיינליסטית "הבוגדים" ולריה אברבוך והמעצבת רז סקטר. צילום: גיא רשקובןאביזרים שנוצרו בתהליכי פיתוח חומרים (אפילו מאצות!), סממנים דתיים מהפסיפס הישראלי ששכנו אלה לצד אלה בכבוד, בצבעוניות מרובדת ומונוכרומטית ועד לגוונים עזים ומלבושים שסיפרו סיפור או הביאו שואו שקשה להפסיק לחשוב עליו – חיבור הגוף, החומר והצורה, ובין שלל הקולות, כפי שמגדירים אותו מובילי האקדמיה.
34 פרוייקטי גמר סיכמו ארבע שנות לימוד ויצירה, 4 שנים בימינו, חיים שלמים מנגיפים ועד מערכות לחימה, שנדמה כי חידדו נקודות מבט ובעיקר שייפו מחטי תפירה ויצרו איים של שפיות או כפי שציינה שירה ספיר חן נציגת הבוגרים: "יציקה של עולם פנימי שיצר אי של שפיות".
המעצבת שלי סתת-קומבור, ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, ציינה סיום משלה רגע לפני צאתה לשנת שבתון לאחר 8 שנות פעילות, שבהן יצרה מהפכה רבת השפעה בגישה לעיצוב הגוף והחומריות הדיגיטלית, מה שאיפשר לכל הנוכחים לקבל הצצה לחינוך יצירתי המושתת על יחסים גדושי טוב, צוות כמו סטודנטים מהו.
יח"צ. מתוך תצוגת האופנה של בצלאל. צילום: גיא רשקובןמי שעתידה להוביל מעתה את המחלקה היא המעצבת שנית אדם, יוצרת מוכשרת, בוגרת בצלאל ו-RCA, המלמדת במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל שמביאה איתה ניסיון בינלאומי ותפיסה עכשווית.
שלב הנאומים התחלף בסיכום מרגש של התקופה במגוון מסרים נוגעים. על אופטימיות- היכולת לראות ולדמיין משהו אחר, שצריכה להיות טבעית כנשימה. על היכולת לדמיין, לשאוף גבוה, להגיע, להילחם על דעה ואמונה ואודות בצלאל- אי של שפיות, בו ניתן פשוט להיות, כל מגזר ומגדר, כל אחד יכול להיות מה שהוא.
אריק גבלסי נשיא קרן ירושלים האיר כי השקעה ביצירה צעירה מחזקת את רוח החדשנות והיצירתיות בעיר, ותורמת לעידוד הפלורליזם שנכח כחוט השני. החזרת תצוגת האופנה של בצלאל לדבריו, היא צעד חשוב לביסוס מעמדה של ירושלים כעיר מובילה בתחומי האמנות, האופנה והעיצוב.
יח"צ. מתוך תצוגת האופנה של בצלאל. צילום: גיא רשקובןמסלול ייחודי מגובה בביט תואם אאוטפיטים, נעליים בחומריות מפתיעה, אביזרים כתיקי אוברסייז או סממני אמונה, כיסויי ראש שמהדהדים כל דת ומגזר, איפור ושיער מדויקים ולהטוטנות של טקסטיל גדושת הפתעות ו… שף גרניט אחד.
גרניט בלוקים הורסים, פתח וסגר במקצועיותו את התצוגה כמו ראשון הדוגמנים, כשהוא עוטה יצירות מקוריות של בוגרות מוכשרות, מבט חודר ותבלינים מעולמות אחרים. ברגע ספונטני וקסום הפגין חוש הומור כשהתמודד עם נעליים לא נוחות – פשוט השאיר אותן על הבמה והמשיך בביטחון יחף, תוך שהקהל מוחא לו כפיים בהערצה.
כמו שציינה שלי סתת, "המוזיקה מהווה את המרווח בין המילים", ובעולם העיצוב, זהו המרחב בו נולדת שפה ייחודית דרך חיפוש, בחינה ומחקר. נראה שהמרווחים הדקיקים בזמן של כולנו קיבלו תזכורת, לצד הנכחת מה ומי שחשוב ותפילה לשובם, תזכורת לעובדה שכולנו תרים אחרי מעט שפיות, הרבה שקט ורצון להביע את הסיפור של כל אחד ואחת, לצד הסיפור של כולנו.
האירוע המיוחד הזה, שהופק בשיתוף אמן ההפקה ענר שבח ובחסות קרן ירושלים, מהווה פתיחה מרגשת לתערוכת הבוגרים הגדולה שתפתח שעריה לקהל הרחב ב־31 ביולי ותוצג במשך שבועיים. במסגרת התערוכה יציגו מאות מבוגרי האקדמיה מכלל התחומים את יצירותיהם ברחבי הקמפוס, שיהפוך למוזיאון חי ודינמי לכבוד הדור הצעיר של יוצרי ישראל.
כך זה נראה, יחודיות ואחדות ששוכנות זו לצד זו בכבוד, סובלנות ובעיקר… אהבה. לזכור, לצפות לקוות.
