יח"צ. ליאור יעקובוב בפעולה. צילום: דנה לסוב

יש קטע עם אמני חושים. אתה לא יכול שלא להגיע אליהם סקפטי. אין מה לעשות, החיים האלה גרמו לנו להטיל ספק בכל דבר שזז, והתמימות כבר מזמן ברחה מהחלון.
 
כי בסוף, הלוא, זו זריזות ידיים ואחיזת עיניים. אתה ממהר לעלות עליהם, לגלות אותם, לתחמן אותם, להפיל אותם. הרי בואו, הם לא באמת יכולים להיכנס לנו לראש, נכון? זה פשוט הרבה שעות בבית מול קלפים וקוביות הונגריות. זה כל הסיפור, לא?!

הערב של אמן החושים ליאור יעקובוב התחיל בדיוק ככה. עוד ערב שהקהל מתיישב לו בבית ציוני אמריקה ומחפש את הטריק. 

הגוף דרוך, העיניים סוקרות אותו ומנסות לאתר איפה הקלף, איפה היד, מתי הוא מפספס. הספק יושב איתך בשורה הראשונה. חמש דקות לתוך האירוע, הספק מתחיל לנוע באי־נוחות על הכסא עד שהוא נעלם.

יח"צ. ליאור יעקובוב בפעולה. צילום: דנה לסוב

כי באיזשהו שלב כבר שוכחים לבדוק איך זה קרה. הראש מפסיק לנתח, והלב פשוט נהנה. 

כשהוא פותר קוביית הונגרית בעיניים עצומות, משחזר שם של מורה מכיתה ג` שאני בקושי זכרתי או גורם לאישה לשכוח איך קוראים family באנגלית. התגובה הראשונה היא חיוך, ואז מגיע הרגע. זה שבו אתה שואל בשקט: רגע… מה בדיוק קרה פה עכשיו?

ליאור יעקובוב, בן 26 מאשדוד, התחיל בכלל עם קסמי קלפים וזריזות ידיים בגיל 16. תאונת דרכים שעבר בגיל 18 השאירה אותו לתקופה בבית, ושם, דווקא במקום הכי שקט, התאהב ברעיון של לקרוא אנשים במקום להעלים חפצים. 

אחרי שהתאושש שירת בצבא כקוסם צבאי (כן, יש כזה דבר), ובהמשך הפך לכוכב רשת עם סרטונים ויראליים של קסמים ברחוב. 

כיום יש לו עשרות אלפי עוקבים בטיקטוק ובאינסטגרם, אבל נראה שהוא מרגיש הכי בנוח דווקא באולם תיאטרון עם קהל חי, עיניים מול עיניים.

יח"צ. ליאור יעקובוב בפעולה. צילום: דנה לסוב

יעקובוב הוא לא דמות דרמטית או מיסתורית במיוחד. הוא נראה כמו מישהו שהייתם פוגשים בבית קפה. וזו בדיוק הנקודה: הקסם עובר דרכו בטבעיות. בלי גינונים, בלי אפקטים כבדים, בלי טון גבוה מדי. וזה עובד.
 
המופע שלו יושב בדיוק במקום שבין בידור למחשבה. לא תיאטרון. לא סטנדאפ. לא מופע קסמים קלאסי. יותר כמו ערב אינטראקטיבי עם מישהו שפשוט יודע יותר מדי.

לא כל קטע יפיל אתכם לכסא. אבל רוב הזמן יש תחושה שמישהו שיחק לך בזיכרון, או גרם לך לחשוב משהו שלא חשבת שאתה חושב. הוא מחזיק קהל טוב, מרגיע, מצחיק בזמן הנכון, ויודע גם לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות.

וזה כנראה הסוד: המופע הזה לא מנסה להרשים – הוא פשוט קורה.

אז למי זה מתאים?

למי שאוהב לשאול שאלות אבל גם מוכן לא לקבל תשובות. למי שמגיע עם סקפטיות קלילה ונהנה לראות איך גם הספק הכי ציני נמס אחרי חצי שעה. 

למי שמחפש ערב אינטליגנטי, משוחרר, לא מחייב. ולמי שכבר ראה הצגות, סטנדאפ, סרטים, ורוצה לנסות משהו קצת אחר שאי אפשר לדעת איך הוא ייגמר.

הקהל במופע היה מגוון: מבני עשרים ומשהו ועד זוגות בגילאי ארבעים–חמישים, כאלה שבאו בזכות סרטון באינסטגרם וכאלה שפשוט בא להם ערב של "וואו קטן" באמצע השבוע.

וכולם, איכשהו, יצאו עם אותו מבט. לא כזה של "זה הכי טוב שראיתי", אלא כזה של: "אני באמת לא יודע איך הוא עשה את זה. ואולי אני גם לא צריך לדעת".

ליצירת קשר למופעים – 050-8514644