צילום: גוגלצִ`יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה, היה דיפלומט יפני; בשנת 1939 בהיותו קונסול יפן בקובנה, ליטא, הציל כ-6,000 יהודים מפולין ומליטא באמצעות הנפקת אשרות מעבר דרך יפן לאי קורסאו שבים הקריבי.
הבוקר (שני) במלאת 79 שנה לתאריך שבו המרה סוּגִיהַארַה את פי הממונים עליו במשרד החוץ היפני בבקשה להנפיק ויזות לפליטים היהודים הרבים שברחו מפולין ומליטא והתדפקו על דלתות הקונסוליה והחל להנפיק ויזות ככל שיכול, עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940, בחרה חברת גוגל לייחד עבורו דודל מחווה ולהאיר את מעשהו האצילי.
בעת שירותו בפולין פגש סוּגִיהַארַה ילד יהודי בחנות שהייתה שייכת לדודתו של הילד. הילד סיפר לדודתו על התלבטותו אם להשתמש בדמי-החנוכה שקיבל כדי לראות את הסרט החדש של לורל והארדי, או למסור את הכסף לפליטים שהגיעו מפולין. סוּגִיהַארַה העניק לילד את הכסף לסרט, והילד, סולי גנור שמו, אמר שאינו יכול לקבל כסף מזרים. הקונסול הציע שהוא ייחשב לצורך העניין כדוד של סולין. "אם אתה דוד שלי, אתה חייב לחגוג עם משפחתי את חג החנוכה", ענה סולי הצעיר והזמין את סוּגִיהַארַה לביתו. בבית המשפחה היהודית פגש סוּגִיהַארַה פליטים, ומהם שמע על הזוועות המתרחשות באירופה ועל המצוקה שבה הם מצויים, באין להם מקום שאליו יוכלו לברוח.
ב-31 ביולי 1940 הוא החל להנפיק ויזות עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940. סוּגִיהַארַה ובני-משפחתו נתפסו בידי הרוסים, ושהו במשך שנה במחנה-הסגר ברוסיה.
הבוקר (שני) במלאת 79 שנה לתאריך שבו המרה סוּגִיהַארַה את פי הממונים עליו במשרד החוץ היפני בבקשה להנפיק ויזות לפליטים היהודים הרבים שברחו מפולין ומליטא והתדפקו על דלתות הקונסוליה והחל להנפיק ויזות ככל שיכול, עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940, בחרה חברת גוגל לייחד עבורו דודל מחווה ולהאיר את מעשהו האצילי.
בעת שירותו בפולין פגש סוּגִיהַארַה ילד יהודי בחנות שהייתה שייכת לדודתו של הילד. הילד סיפר לדודתו על התלבטותו אם להשתמש בדמי-החנוכה שקיבל כדי לראות את הסרט החדש של לורל והארדי, או למסור את הכסף לפליטים שהגיעו מפולין. סוּגִיהַארַה העניק לילד את הכסף לסרט, והילד, סולי גנור שמו, אמר שאינו יכול לקבל כסף מזרים. הקונסול הציע שהוא ייחשב לצורך העניין כדוד של סולין. "אם אתה דוד שלי, אתה חייב לחגוג עם משפחתי את חג החנוכה", ענה סולי הצעיר והזמין את סוּגִיהַארַה לביתו. בבית המשפחה היהודית פגש סוּגִיהַארַה פליטים, ומהם שמע על הזוועות המתרחשות באירופה ועל המצוקה שבה הם מצויים, באין להם מקום שאליו יוכלו לברוח.
ב-31 ביולי 1940 הוא החל להנפיק ויזות עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940. סוּגִיהַארַה ובני-משפחתו נתפסו בידי הרוסים, ושהו במשך שנה במחנה-הסגר ברוסיה.
בשנת 1947, כשחזר סוּגִיהַארַה לטוקיו הוא פוטר משירות החוץ של יפן. ממשלת יפן מעולם לא הודתה שהוא פוטר עקב הסיוע שהושיט ליהודים ונימקה את המעשה ב"העדר צורך בדיפלומטים רבים תחת שלטון הכיבוש האמריקני".
רק בשנת 1992 טוהר שמו ע"י ממשלת יפן. כיום הוא נחשב גיבור לאומי – מוזיאון הוקם לזכרו וסיפורו נלמד בבתי הספר. בשנת 1968 הוזמן סוּגִיהַארַה לבקר בישראל, ובשנת 1985, כשנה לפני פטירתו, הוא קיבל כאמור ממשלת ישראל ו"יד ושם" תואר חסיד אומות עולם והפך ליפני היחיד שזכה בתואר זה ואף ניטע יער ארזים לכבודו, מבלי שהרשויות בישראל ידעו כי משמעות השם "סוּגִיהַארַה" ביפנית היא "מישור של ארזים".
רק בשנת 1992 טוהר שמו ע"י ממשלת יפן. כיום הוא נחשב גיבור לאומי – מוזיאון הוקם לזכרו וסיפורו נלמד בבתי הספר. בשנת 1968 הוזמן סוּגִיהַארַה לבקר בישראל, ובשנת 1985, כשנה לפני פטירתו, הוא קיבל כאמור ממשלת ישראל ו"יד ושם" תואר חסיד אומות עולם והפך ליפני היחיד שזכה בתואר זה ואף ניטע יער ארזים לכבודו, מבלי שהרשויות בישראל ידעו כי משמעות השם "סוּגִיהַארַה" ביפנית היא "מישור של ארזים".
