רוחות מלחמה: נזקי מבצע "שאגת הארי" בצפון

בשלוש השנים האחרונות הפכו החיים בצפון למבחן חוסן יומיומי. סבבי לחימה חוזרים, מערכות ביטחון מתוחות וערכות פיצוי עמומות יצרו שגרה שבה חוסר הוודאות הוא, לרוע המזל, הדבר הקבוע היחיד. 

התושבים, העסקים והקהילות בצפון מתמודדים עם שחיקה מצטברת – לא רק ביטחונית, אלא גם כלכלית וחברתית.

הפעם, בשונה ממלחמת "חרבות ברזל", הוחלט שלא לפנות את תושבי קו הגבול. התושבים נשארים בבתיהם – אך בתנאים שקשה לתאר: זמן ההתגוננות מרגע האזעקה ועד לפגיעה אפשרית עומד על 15 שניות בלבד, ובימים מסוימים מספר ההתרעות ביישובי הגבול עולה על זה של תל אביב. 

גורמים במערכת הביטחון סבורים כי אפילו אם המערכה מול איראן תסתיים בקרוב, המערכה מול חיזבאללה בצפון תימשך גם לאחר מכן – ושמדובר בהזדמנות חד-פעמית ליצור את התנאים לפירוק חיזבאללה מנשקו. הדבר מצריך זמן, ובעיקר יכולות אש גדולות יותר – שכרגע מופנות למאמץ באיראן.

ולעת עתה, הרחובות ביישובים רבים בצפון ריקים אחרי מטחי רקטות מלבנון. בין החרדה לבני המשפחה לדאגה הכלכלית, בעלי עסקים באזור חלוקים בין ייאוש לאופטימיות: מתגלגלים בין אזעקה לאזעקה – ומקווים שהמדינה תסייע להם.

סיפורים אישיים מהגליל והגולן

יח"צ. קונדיטוריית שרונה, רשמי

קונדיטוריית שרונה בספסופה

ביום שישי שחלף, שבועיים לפני הפסח, סגרה שרונה דוייב את הקונדיטוריה שלה – לא בגלל החג הקב ובא, אלא משום שלא הייתה לה סיבה להישארה פתוחה. 

"אנחנו תמיד סוגרים בפסח, אבל לא שבועיים לפני החג. בעבר הקונדיטוריה הייתה פתוחה שישה ימים בשבוע; אך בחודשים האחרונים – רק יומיים. העובדים עזבו את האזור או התגייסו למילואים, והלקוחות כבר לא מגיעים בשל המצב", היא אומרת.

חג הפסח, שבשנים רגילות מהווה את עונת השיא בקונדיטוריה, הפך השנה לעוד סגירה בשרשרת ארוכה של סגירות כפויות.

סיפורה של דוייב הוא למעשה סיפורו של הצפון כולו ברגעים אלה. אחרי שנה וחצי של פינויים, ירי מתמשך מלבנון ותיירות שהתאדתה כמעט לחלוטין, הגיעה הפסקת האש בסוף 2024 עם תחושה שאפשר סוף סוף לבנות מחדש.  אלא שרגע לפני הפסח החלה כאמור המלחמה מול איראן והתחדש שוב הירי מלבנון – והצפון מצא את עצמו שוב באותו מצב מורכב.

יח"צ. בוטיק אל-רום, צילום: יוסי בייטלמן

בוטיק אל-רום, רמת הגולן

מלון הבוטיק אל-רום שוכן בצפון רמת הגולן, בגובה 1,070 מטר מעל פני הים, מול נוף עוצר נשימה ובקרבת החרמון. המתחם הוקם בשנת 2019 ומציע 44 חדרים מרווחים ומעוצבים – זוגיים, משפחתיים וסוויטות. 

לצד האירוח תמצאו כאן מדשאות רחבות, מטבח משותף, אזור מנגלים ומדורות, מועדון משפחות, ג׳ימבורי לקטנטנים וחללי מפגש נוספים. האירוח כולל ארוחת בוקר ישראלית כשרה וכניסה חינם למיצג "עמק הבכא".

"זה עסק שנבנה מתוך אהבה אמיתית לאנשים ולמפגש ביניהם, ומתוך רצון להביא את הגולן לקדמת הבמה", אומרים בעלי המלון. "אבל מאז אוקטובר 2023 אנחנו נמצאים במאבק מתמשך כדי להמשיך לפעול".

המצב בפועל מאתגר מאוד. לקראת פסח היומנים התמלאו, יש תכנון לפעילויות ואווירה חגיגית של אביב בגולן – אך כל אירוע ביטחוני מוביל לביטולים ולסגירות. 

גם אירועים עונתיים כמו שלג וסופי שבוע שבדרך כלל ממלאים את המקום, הפכו ללא ודאיים. מדובר בהפסדים משמעותיים בכל חודש – סכומים שקשה להחזיק לאורך זמן.

"העסק ממשיך לפעול, אבל תחת לחץ מתמיד ועם קושי לתכנן קדימה". מה שמחזיק את המלון פעיל הוא מחויבות עמוקה – לאורחים, לצוות ולאמונה בחשיבות התיירות בצפון. 

"ברור לנו שהיכולת להמשיך כך מוגבלת מאוד. יש צורך אמיתי בתמיכה ובהתערבות מצד המדינה – סיוע כלכלי, הקלות והבנה של המציאות הייחודית של עסקים בצפון".

יח"צ. קניון נחמיה, צילום: אלעד מנטל

קניון נחמיה, קריית שמונה

קריית שמונה הייתה סמל הפינוי במלחמת "חרבות ברזל". במשך שנה וחצי הפכה לעיר רפאים. כשחזרו התושבים, הם מצאו עיר שחייבה אותם להתחיל מחדש – עסקים שנסגרו, עובדים שלא חזרו, רחובות ריקים. כ-30% מהתושבים שפונו לא שבו כלל, ואלה מבעלי העסקים שכן פתחו מחדש מדווחים על ירידות של 40%–50% בהכנסותיהם.

קניון נחמיה, המרכז המסחרי של העיר, ניסה להיות חלק מהשיקום הזה. הקניון מציע לתושבים ולמבקרים מרחב מסחרי וקהילתי כאחד – חנויות, מסעדנות, באולינג וסנוקר, סדנאות לילדים ושוק שבועי. 

בחודשים שקדמו לסבב הנוכחי עלה הדופק לאט, הושקו פעילויות קהילתיות, ונדמה היה שהעסקים מתחילים לחזור לשגרה.

"עד שהצלחנו לייצב את הקניון מבחינת פעילות העסקים ופעילויות לקהילה – הכל עכשיו נעצר שוב", אומרים בהנהלת הקניון. "כרגע הכל באוויר ואף אחד לא יודע כלום, גם אנחנו. זה לא פשוט".

כיום חלק מהעסקים בקניון ממשיכים לפעול כדי לספק מענה לתושבים שנותרו בעיר, אך מרביתם סגורים. הציפייה מהמדינה ברורה: סיוע שיגשר על התקופה ויאפשר חזרה לפעילות מלאה.

יח"צ. תיירות ראש הנקרה, צילום: ליאת הלוי

תיירות ראש הנקרה, הגליל המערבי

אתר ראש הנקרה, הממוקם בנקודה הצפון-מערבית ביותר של ישראל, הוא אחד מאתרי הטבע המרשימים והמוכרים בארץ – המקום היחיד בישראל שבו נפגשים הים וההר.

חוויית הביקור מתחילה בירידה ברכבל התלול ביותר בישראל, המוביל אל הנקרות – מערות ימיות ייחודיות שנוצרו לאורך אלפי שנים משחיקת גלי הים. לצד הביקור במערות מציע האתר מגוון פעילויות: סיורים מודרכים, פעילויות שטח, סיורי עששיות ליליים ואטרקציות אתגריות. 

"אחרי הרבה מאמץ החל האתר להתרומם בחודשים האחרונים, ואז הגיעה המלחמה ועצרה הכל", אומרים בהנהלת האתר. 

כיום האתר סגור ואין הכנסות – אך במקום לשבת ולחכות, הושקעו השבועות האחרונים בבניית אתר אינטרנט חדש, בתכנון מסלולי טיול ברחבי הצפון ובגיבוש שיתופי פעולה עם אטרקציות נוספות בגליל. הכל מוכן, ממתין לאות הפתיחה המיוחלת.

"אנחנו שומרים על אופטימיות וכבר חושבים על יום הפתיחה". אם הלחימה תימשך גם בחופשת הפסח – שהייתה אמורה להיות אחת מעונות השיא – אובדן ההכנסה יהיה בהתאם. הציפייה היא כמובן לפיצוי מלא על אובדן הכנסה, ובמיוחד על תקופת החגים.

יח"צ. אתר החרמון, צילום: דרור ארצי

אתר החרמון

אתר החרמון, הפעיל משנת 1972, הוא אחד מסמלי הפנאי והספורט בישראל. בחורף מציע האתר גלישת סקי וסנובורד ברמות שונות, בית ספר לסקי, רכבל מבקרים, מזחלות אקסטרים וסקייריידר. בקיץ עוברים לסיורים מודרכים לפסגת ההר, קרטינג ואבובי קיץ.

"זו כבר המערכה השלישית במלחמה הנמשכת מעל שנתיים, ובמהלכה נעצרה פעילות האתר לחלוטין", אומרים בהנהלת האתר. 

"קשה מאוד לחזור לפעילות ושוב לעצור בכל פעם מחדש. המלחמה קטעה אותנו בשיא העונה, רגע לפני פורים ופסח שהיו אמורים להביא אלינו מבקרים רבים".

כיום מוגדר האתר שטח צבאי סגור – כניסת מבקרים אסורה לחלוטין, וכתוצאה מכך יש אפס הכנסות. כשלושים עובדים קבועים ממשיכים להגיע לאתר, עוסקים בתחזוקה ובהכנות לעונת הקיץ, אך ההוצאות הקבועות ממשיכות להכביד.

"אנחנו דורשים מהמדינה שתעניק מענקים ופיצויים לעסקים בצפון באופן ממוקד וייחודי – ולא להעביר אותנו עשרה מדורי גיהינום בירוקרטיים עד קבלת הפיצויים המגיעים לנו. אסור לשכוח שאנחנו עוגן כלכלי חזק ומשמעותי בכלכלת הצפון כולו – ושיקום האתר מסייע באופן ישיר ועקיף לכל האזור".

יח"צ. קייקי כפר בלום, צילום: יוסי אלוני

קייקי כפר בלום, גליל עליון

שלושים ושמונה שנות שייט בנחלי החצבני והירדן. קייקי כפר בלום, הממוקם בכניסה הצפונית לקיבוץ ובלב הנוף הגלילי, הוא אחד מסמלי הפנאי בצפון – שייט קייקים, פעילויות גיבוש, קיר טיפוס, קמפינג ומזנון המזין קבוצות מאורגנות ומשפחות כאחד. עסק עונתי הפועל מאפריל עד אוקטובר, שמוניטין של דורות נבנה סביבו.

"התחושה לא פשוטה – אפילו על סף ייאוש", מציינים באתר. בעונת 2024 לא נפתח האתר כלל בשל מלחמת חרבות ברזל. בעונת 2025 ניסה לחזור לפעילות, אך נאלץ לסגור שוב בעקבות מבצע "עם כלביא", ולצד זאת התמודד עם חורף גשום במיוחד.

ועתה, עם פרוץ הלחימה המתחדשת, הכל נעצר שוב – בדיוק כשהאתר היה בשיא ההכנות לפתיחת עונת 2026 בתחילת אפריל. כרגע אין הכנסות כלל, וצוות מצומצם מתמקד בהכנות תפעוליות ושיווקיות לעונה הבאה, מתוך תקווה שהמצב יירגע במהרה.

לאתגר הביטחוני מצטרף קושי המאפיין את הצפון כולו: רבים מתושבי האזור עדיין לא חזרו, וכוח עבודה צעיר נותר במרכז הארץ. גם כשהמצב יירגע, לא בטוח שיהיה מי שיפעיל את המקום. 

הציפייה מהמדינה היא למתווה ייעודי – פתרונות לשימור כוח האדם, תמריצים לעובדים באזור, סיוע לעסקים קיימים ועידוד יזמים חדשים, לצד פיצויים משמעותיים שייתנו מענה להפסדים שנצברו. ומעל לכל – מהלך ארצי ובינלאומי שיחזיר את הגליל והצפון למפת היעדים.

"אנחנו מאמינים בצפון, מאמינים בתיירות, ומחכים ליום שבו שוב נראה כאן אלפי מבקרים שמגיעים ליהנות מהחוויה. שחיילי צה"ל יחזרו הביתה בשלום – והצפון יחזור לפרוח".

יח"צ, המרתף של יוליוס

המרתף של יוליוס, קיבוץ חניתה

"התחושה היא של רכבת הרים רגשית שאינה עוצרת", כך מתאר יובל (ג`וב) הרגיל, מייסד מזקקת יוליוס, את החיים על קו הגבול. "הגבול הוא לא מושג תיאורטי – הוא החצר האחורית שלנו".

מזקקת יוליוס, שהוקמה בקיבוץ חניתה בשנת 2008 על ידי הרגיל, היא מזקקת הקראפט הראשונה בארץ – חלוצה בתחומה המתמחה בייצור תזקיקי פרי איכותיים מחומרי גלם מקומיים בלבד: או-דה-וי, גראפה וג`ין. 

מרכז המבקרים, מציע טעימות מודרכות, ויש גם חנות עם מהדורות מוגבלות ופינת אירוח גלילית עם אווירה של פעם.

בפועל, המציאות מורכבת: מרכז המבקרים עומד ריק רוב הזמן. "אנשים מפחדים להגיע לקו הגבול, וזה מובן – אבל זה פוגע אנושות בהכנסות ובחוויית האירוח שהיא חלק בלתי נפרד מאיתנו".

מערך הייצור פועל במתכונת מינימלית, הלוגיסטיקה הפכה לסיוט והעובדים תחת לחץ בלתי פוסק. "אנחנו נלחמים על כל הזמנה ועל כל משלוח כדי לשמור על הגחלת בוערת".

ההתמודדות נשענת על עיקשות גלילית: השקעה מוגברת במכירות אונליין ובמשלוחים, כדי להגיע ללקוחות שלא יכולים להגיע לחניתה. "עסק בקו הגבול לא יכול להתקיים על הבטחות באוויר בזמן שההוצאות ממשיכות לרוץ. אנחנו צריכים הקלות במס, מענקי שימור עובדים ותמיכה שיווקית ממשלתית".

ומעבר לכך להרגיל מסר ישיר לציבור: "רכישה של בקבוק יוליוס היא לא רק קנייה של אלכוהול משובח – היא עזרה ישירה להמשך קיומה של החקלאות והתעשייה בחניתה".

יח"צ. תאילנדית בנחלה, רשמי

אבידן אסרף, בעל מספר עסקים בעיר – "תאילנדית בנחלה", "BBB נהריה", "לנדוור נהריה", רשת חנויות נוחות ו"ביס 52" – מתאר מעבר חד לשגרת הישרדות: 

"יש עסקים שעובדים יחסית במשלוחים, אבל אין כמעט ישיבה. אנשים מפחדים לצאת. ויש עסקים שפשוט גוועים. בעסקים שמסתמכים על תנועת לקוחות מזדמנת, כמו קפה וטייק-אווי, העבודה ירדה ב-70–80 אחוז. אין אנשים ברחובות, ואין תנועה. 

לאחרונה פתחנו פודטראק חדש באכזיב, השקענו בו המון, אבל בפועל עבדנו רק יום אחד כמו שצריך – ואז פרצה המלחמה. גם עסקים ותיקים מתקשים להחזיק מעמד: 

הלנדוור שלנו על הטיילת עבר שיפוץ גדול, חיכינו לעונה, לשמש, לאנשים – אבל הם לא מגיעים. אנחנו מסיימים את החודש בהפסד. אנחנו לא צריכים הלוואות, אנחנו צריכים כסף כדי לשרוד – לשלם לספקים, להחזיק את המערכת. בלי זה העסקים פה יקרסו".

יח"צ. מתחם בריזה, רשמי

אילנית בלסון טבצניק, בעלת מתחם הפודטראקים בריזה: "אנחנו אומנם פותחים, אבל זה נהריה – זה לא עובד כמו שצריך. חלק מהעסקים במתחם סגורים, ואנחנו מנסים להניע קצת משלוחים, פעילות חלקית – אבל זה לא מצליח. פחות אנשים מגיעים, הרבה פחות.

אנחנו מעריכים ירידה של 70–80 אחוזים וחשוב להדגיש שעוד לא קיבלנו פיצויים מהמלחמה הקודמת, ועכשיו כבר יש מלחמה חדשה. אנחנו שנתיים וחצי בתוך זה, ועוד לא התאוששנו".

בר אדרי, בעל הפאוזה: "יצאנו לעצמאות בנובמבר 2025, השקענו כ-250 אלף שקל. כשפתחנו – ואז פרצה המלחמה. ההכנסות כמעט נעלמו לחלוטין: מתחילת המלחמה נכנסו בערך 1,200 שקל. זה שואף לאפס. 

אין מתווה, ולכן אין לי למה לצפות. יש לי הלוואות, יש לי הוצאות, אבל אין הכנסות. אין ברירה אחרת – אנחנו שורים מיום ליום. אנחנו כאן ומקווים שאנשים בכל זאת יבואו".

יח"צ. קפה יונה, רשמי

אור לשם, ממקימות "קפה יונה": "פתחנו השבוע במתכונת מצומצמת של טייק-אווי. יש אולי שמינית מהלקוחות שמגיעים בשוטף – לפעמים אפילו פחות. 

יש אנשים שמחפשים מקום להתאוורר, להיפגש. זה נותן קצת אוויר לנשימה, אבל גם כשאנחנו פתוחות אנחנו בהפסד. פברואר היה חודש טוב, ואז מרץ –  פשוט מכה".

יח"צ. מלון המעפילים H34, רשמי

אריק אהרונוביץ׳, בעל מלון הבוטיק המעפילים H34: "מנובמבר עד פברואר היינו כמעט על אפס תפוסה. גם עכשיו אין לנו אפילו לקוח אחד. 

המלון אומנם פתוח, אבל ריק. הפגיעה החלה עוד לפני ההסלמה הנוכחית – כבר בתקופת החגים החלו ביטולים. כל התקופה הזאת המשכנו לשלם ארנונה, מסים, תחזוקה –  אף אחד לא ויתר לנו על שקל. נהריה פשוט גוססת. אתה הולך בגעתון ורואה עסקים סגורים, טיילת ריקה".

והמדינה, מה תגובתה?

בוועדת הכנסת לקידום הנגב והגליל ביקשו בעלי העסקים סיוע מיידי – במקום תשובות הם קיבלו בעיקר הבטחות עמומות. אך בשבוע שעבר הציג משרד האוצר את מתווה הפיצויים לעסקים שנפגעו ממבצע "שאגת הארי".

עסקים הנמצאים בקו העימות הצפוני, עד כ-9 ק"מ מהגבול, זכאים לפיצוי מקיף במסגרת "המסלול האדום": תביעת כלל הנזקים העקיפים ללא מגבלת סכום, על בסיס הוכחת הפסדים מביטול הזמנות. לצד זה קיים גם "מסלול מחזורים" – פיצוי מלא על הפרש המחזור לעומת תקופה רגילה – עבור מי שמסלול התביעה המפורטת מורכב מדי.

בשאר הארץ המתווה שונה: הפיצוי אינו מלא אלא מכסה הוצאות קבועות בלבד, ועסקים עם מחזור מעל 400 מיליון שקל אינם זכאים כלל. עסקים קטנים עם מחזור של עד 300 אלף שקל בשנה שרשמו ירידה של למעלה מ-25% יקבלו מענק לפי גובה המחזור. עסקים גדולים יותר יקבלו פיצוי הנע בין 7% ל-22% מהמחזור החודשי, בהתאם לעומק הפגיעה, וכן פיצוי חלקי על עלויות השכר.

המתווה כולל גם הקלות בתנאי החל"ת: עובדים יוכלו לצאת לחל"ת של 14 יום בלבד – במקום 30 – ולקבל תשלום מביטוח לאומי כבר מהיום הראשון, מבלי לנצל ימי חופשה. עובדים עם ותק של שישה חודשים בלבד יהיו זכאים לתשלומים אלה.

בעלי העסקים בצפון קיבלו את המתווה בזהירות, לשיטתם על הנייר הוא נראה רחב יותר מקודמיו – אך ניסיון העבר ובפרט זה מהשנתיים האחרונות לימד אותם שהמרחק בין הכרזה לפיצוי בפועל עשוי להיות ארוך, מתיש ומסורבל מאוד.