קונצ׳רטו לקוטור לצלילי אלגרו ומיתר – תצוגת האופנה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה שנקר

 

כזה עוד לא היה!

 

לא ברור אם היה זה הוואקום, התקופה או הרצון למעט אוויר יצירתי, מה שבטוח – קיבלנו משהו אחר.

 

ביתן 10, אקספו תל-אביב. שיתוף פעולה עם פרוקטר אנד גמבל, המותג "פנטן", מותג האופנה "קסטרו" ומותג האיפור הבינלאומי MAC.

 

אט אט יצאו מן הרכבים נשים ואנשים במלבושים הכי נכונים, ניחוחות הבשמים היו כניחוח של יוקרה מכובדת ואופנתית במיוחד. מינגלינג של חולצה פרחונית עם שמלה בגוון הפנטון הנכון.

 

דוגמנים ודוגמניות בלוק ייחודי, שתכף נגלה שנבחרו בפינצטה, כתבים, אנשי תעשיית האופנה – כולם בשיח מחבק ותחושת מוכרות נעימה שאין כמותה באוויר.

 

מנצחי התזמורת האנושית, הבימויית, ההפקתית והאופנתית – מוטי רייף, ולצידו השניים המופלאים, המקפידים והמוכשרים: דניאלה בסל ומשה אברמוב, צועדים בגאווה בין כל גלי המוזמנים ומחבקים בגוף וברוח, כאילו היה זה אירוע משפחתי אוהב.

 

 יח"צ. תצוגת שנקר, צילום: רפי דלויה

 

נכנסנו, אל חלל רחב ידיים, קריר ובלוק מואר, במרכזו פסנתר כנף, כסאות סדורים צופים, סטנד מיקרופון וציוד מוזיקלי שרומז על ווייב אלקטרוני. מסקרן.

 

המסכים ברקע מזמינים, המוזמנים תופסים את מקומות הישיבה, המסלול מוכן.  עוד רגע יוצגו תוצרי 36 הסטודנטים שיציגו על המסלול את פרויקט הסיום שלהם. יש למה לצפות!

 

על הבמה עלה מוטי רייף, שפתח את הערב בדברים חמים על דרך של מעל 30 שנות עשייה – אם האוזן שלי הייתה חדה מספיק, נשמע כי מדובר במספר שנים שיותר קרוב ל-40 של שותפות עם שנקר. את הדברים הוא סיים בהכנה מחוייכת ל׳אם יקרה׳, כיאה לתקופה.

 

שותפי הדרך והמסרים: ד"ר לירוי שופן, בלוק הכי סטייל, אלגנט ליט בצבעים מדויקים; נשיא שנקר פרופסור שיזף רפאלי במלבושי מילים שנתפרו ברגישות; ואילן בז׳ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, במסרים בגזרות לעילא של הצהרות עיצוביות אמיצות, רוח התקופה, רגש, עומק וזהות. 

 

מיקוד בחיים שחזקים מהכל ובאמונה ב"שיח דרך עיצוב, צבע, בגד וצורה, באמצעותם ניתן לבטא זהות, לערער על מוסכמות ולחלום על עתיד אחר".

 

מילים שבדרך כלל נדחקות לשוליים בדיווחים מטריטוריות אופנתיות, חשוב שיישזרו כאן, לא רק כדי להביע שאכפת. המסרים של הערב היו ברורים ומאוחדים. כפי שאמר אילן בז׳ה: "יצירה חיה ונושמת בתנאי אי וודאות, בה יש מקום ליופי וחלום", הבעות תקווה ובקשה לריפוי ושיבה, כולל של מאות הסטודנטים משרתי המילואים. 

 

הסתיים שלב בניית המתח, חושך על מלא. נגנים בכלי מיתר תופסים מקומות בעלטה, הקונטרולר מוכן. בסאונד ייחודי עולה המוזיקאי נדב סיון שליווה לצד הנגנים את התצוגה בשירה ומוזיקה ייחודית שהלחין.

 

המוזיקאי המוכשר, שזוכה להכרה ממגזין הרולינג סטון ואף זכה לכך שמשפחת קרדשיאן בחרה באחד משיריו לתצוגה של בית האופנה בלנסיאגה, יצר תפירה בהתאמה הכי אישית שהפכה, לצד היצירות המעוצבות מהמסלול, לאירוע מרגש, איכותי, תרבותי ואומנותי של אופנה.

 

אה… וברקוד מלווה לקריאה אודות היצירות, השידור החי בערוץ היוטיוב של שנקר וה׳נו נו נו׳ להידוק חגורות עד תום של מוטי והגבולות – כולנו הצדענו בחיוך והבנה.

התחלנו. מסתבר שה׳למרות׳ הפך ל׳בזכות׳ – מקורונה עד איראן, נדמה שהקתרזיס בבד יצר עולמות מופלאים. שנקר, ציפיתי, אך זה היה בגדר ׳זאת ועוד׳.  

60 דוגמנים ודוגמניות בסיפורי בדים. שורשים, אתניות, פריפריה ומגדר, מחוזות רחוקים והכאן ועכשיו קיבלו ביטויים לא פחות ממרהיבים שבוצעו על-ידי הבוגרים.

 

אם לזרוק סקיצות של מילים ללא רצף סדור תוך עיבוד של החוויה: מאינטרפרטציות מיוחדות לבגדי חתונה לצד צלילים יצירתיים תואמים, מעילי טרנץ׳ שקיבלו טוויסטים בארשת ספארי ייחודית, צווארונים, שרוולים נפוחים וחיפויי ראש מקשת של מחוזות.

 

כיסים במיקומים לא קונבנציונליים המעבירים מסר או שלושה, טלאי בד שיצרו פסיפס אותנטי עמוק, קווי מיתאר וחיתוכי בד במשלב מכונן, תיקים דמויי קיטבג בצבעוניות וצורניות מנופחת עם המון אופי ומחשבה, בדים שהפכו את עורם לגליים עד נוקשים, פרוותיים עד פלסטיים או ׳רטובים׳.

 

ריקמות, נוצות, שפיצים, לוס ומשרביות, האפל והמואר, הגברי, הנשי ומה שביניהם, ׳אוהלי ראש׳, גלימות וכלי מלחמה שהוגשו בסטנדרט גבוה ובכי שלום.

 

כל אלו ועוד הרגישו כמו תחנות חיים ויצרו עוגנים טקסטיליים, זאת עוד לפני שארחיב על הפתיחה המרגשת של התצוגה עם זרקור על דמות הדוגמן והאבא של המעצבת אור רבין. רבש"צ, בן 72 מקיבוץ ניר עם שבעוטף, שמיקם את כולנו על מפת המציאות והזכיר שיופי פנימי מתעלה על חיצוני מכל.

 

התצוגה התקיימה על רקע מציאות מיוחדת במינה. הבוגרים שהציגו את עבודותיהם עברו ארבע שנות לימוד תובעניות שכללו את תקופת הקורונה, ניסיון להפיכה משטרית ומלחמה מתמשכת.

 

נשיא המוסד פרופסור שיזף רפאלי חלק כי רבים תהו אם התצוגה בכלל תתקיים, תוך ציטוט מילותיה של המעצבת האגדית ויויאן ווסטווד: "לבוש טוב הוא נשק שקט".

 

ראש המחלקה אילן בז׳ה הדגיש כי הסטודנטים התמודדו עם מציאות רוויה באי-ודאות וגעגוע לתקווה, ודווקא מתוך תקופה זו נולדו עבודות שמעניקות נחמה אך אינן מהססות לבקר. 

 

 יח"צ. הפרויקט "עד עמי" של אור רבין עם אביה עמי רבין על המסלול. צילום: רפי דלויה

 

הפתיחה הייחודית עם אור רבין בן 72 דור שלישי לקיבוץ ניר עם שבעוטף עזה, יצאה מגדר הרגיל.

 

רבין, שהוא רבש"צ הקיבוץ בדימוס, יצא כזכור להילחם עם כיתת הכוננות של הקיבוץ ב-7 באוקטובר לצד הרבש"צ הנוכחי.

 

פרויקט בתו אור, "עד עמי", עוסק בהגדרה מחדש של דמותו של האדם הישראלי החדש לנוכח המציאות העכשווית.

 

אור רבין מגדירה את הדמות החדשה כמי ש"יוצא משלולית האבל, לא רוקד הורה אלא בועט ברייבים של מטאל", תוך שילוב של אסתטיקות מעולמות המוזיקה מטאל והתרבות הגותית עם מורשת הקיבוץ הישראלי.

 

 יח"צ. פרויקט הגמר "עד עמי" של אור רבין. צילום: עדו לביא

 

מבחינה טכנית, רבין בנתה אוסף בגדי גברים המתבסס על פלטת צבעים אפלה – שחורים, אפורים וגווני פחם. הקולקציה מציגה חייטות מובנית עם דגש על פרטי פונקציונליות שאולים מהעולם הצבאי.

 

הכיסים הרבים בגדלים שונים, המחקים את אלה של ציוד צבאי מתקדם, מוצבים באסטרטגיה על מכנסיים רחבים ומעילים בגזרת גלימה.

 

עבודת הרקמה מתבצעת בטכניקות ידניות ומשלבת מוטיבים גרפיים המזכירים את הלוגו של להקות מטאל, כאשר השילוב עם בדי הכותנה הגסים יוצר ניגוד מחוספס ואלגנטי בו זמנית.

 

גזרת הטוניקה, שנראתה כאילו הובאה ישירות מחדר הכביסה הקיבוצי, מבוססת על קווים פשוטים וישרים הנותנים תחושת נוחות ופרקטיות לצד האסתטיקה המובנית.

 

 

 

בין הפרויקטים הבולטים ניתן למנות את עבודתה של מאי סונגו, "Beneath the Silence", שעוסקת בעיר הולדתה דימונה ובמתח בין הנוף המדברי השליו לסכנות הבלתי נראות של התעשייה הכבדה.

 

הפרויקט זוכה לתגובות "וואו" רבות מהקהל וכולל התייחסות לסיפורם של עולים מצפון אפריקה שנאלצו לוותר על מלאכות היד המסורתיות שלהם.

 

מבחינה טכנית, סונגו בונה את הקולקציה על בסיס פלטה המשלבת גווני כחול עמוקים לצד חמרה וצהוב חרדל.

 

 

העבודה מתמחה בשילוב בדים תעשייתיים כבדים עם טקסטורות רכות שנוצרות בטכניקות ידניות. האוברול המרכזי בקולקציה עשוי מכותנה עבה בגוון אדמה, מצויד בכיסים מגודלים הממוקמים בנקודות אסטרטגיות על החזה והירכיים.

 

עבודת הרקמה המעטרת אותו מבוצעת בחוטי צמר עבים ומדמה את דפוסי העבודה התעשייתית.

 

הסריג הדמוי-גובלן נוצר בטכניקת סריגה מורכבת המשלבת חוטי כותנה וצמר בעבודת יד מדויקת. מכנסי העור בגוון חמרה מציגים גזרה צמודה המודגשת על ידי ז׳קט קרופ בגוון אבן, כאשר הניגוד בין הטקסטורות והצבעים יוצר איזון ויזואלי מורכב.

 

הסיפולוקס הצהוב במנשא הסרוג מוסיף נגיעה של הומור אך גם מתפקד כאלמנט פונקציונלי המשלים את האסתטיקה התעשייתית-נוסטלגית.

 

 יח"צ. פרויקט הגמר NO TEARS ALLOWED של לירון טרקה. צילום: רפי דלויה

 

 

עבודתה של לירון טרקה, "NO TEARS ALLOWED", חוקרת את הטאבו בעדה האתיופית השמרנית בנוגע לטיפול רגשי, במקום שבו "איפוק הוא כוח וחולשה היא אסורה".

 

הפרויקט מבטא את המתח בין מה שהיא מרגישה למה שהיא מציגה, תוך הקפדה על שילוב אלמנטים נשיים המושפעים מנשות העדה המבוגרות.

 

מבחינה טכנית, טרקה מתמחה בחייטות קלאסית מוקפדת הבנויה על גזרות מובנות וליניות חדות. החליפות עשויות מבדי צמר איכותיים בגווני אדמה – חום עמוק, קאמל ובז׳ – הנותנים תחושת חמימות ויציבות.

 

 יח"צ. NO TEARS ALLOWED של לירון טרקה. צילום: שגיא מקייטן

 

המעיל הארוך מזכיר בגזרתו את הגלימות המסורתיות אך מעודכן בפרטי חייטות מודרניים כמו כיסים נסתרים ותפרים מחוזקים.

 

הטכניקות המסורתיות מתבטאות בעבודת רקמה עדינה המבוצעת בחוטי משי וכותנה בגוונים עמומים, היוצרת מרקם עדין על פני הבד.

 

השילוב בין האלמנטים הגבריים הקשיחים לפרטים הנשיים הרכים מתבטא בשימוש בבדי משי עדינים כמחצבות או בכיסוי צוואר של החליפות הגבריות.

 

המעצבת מקפידה על איזון צבעים מתוחכם המשלב קרים וחמים בדרך היוצרת הרמוניה ויזואלית עמוקה.

 

 

 

שירה רזניקוב, שהציגה את הפרויקט "שמרנות מודרנית" העוסק במתח בין מסורת דתית למודרניות, זכתה להכרה מיוחדת. היא נבחרה להציג אחד מעיצוביה בתערוכה של בית האופנה בלנסיאגה בספרד, שתיפתח באוקטובר הקרוב.

 

מבחינה טכנית, רזניקוב יוצרת קולקציה מורכבת הבנויה על פלטת צבעים מצומצמת של שחור, לבן וגווני אפור בביניים.

 

העבודה מתמחה ביצירת שכבתיות מתוחכמת המאפשרת ללובשת לשלוט ברמת החשיפה בהתאם לרצונה ולנסיבות.

 

הטכניקה המרכזית שלה מבוססת על מנגנוני קיפול וקשירה נסתרים המשולבים בבד עצמו, כאשר חלקים מהבגד ניתנים להסרה או לעיטוף בצורות שונות.

 

  יח"צ. "שמרנות מודרנית" של שירה רזניקוב. צילום: עדו לביא

 

החייטות מבוססת על קווים גיאומטריים נקיים שיוצרים צלליות חדות ומודרניות, בעוד שהפרטים המסורתיים מתבטאים בטכניקות רקמה עתיקות ובשימוש בבדים טקסטיליים מסורתיים כמו ברוקד וטפטה.

 

הגזרות נבנות על בסיס מבנה קורסטי נסתר היוצר תמיכה ועיצוב הגוף, כאשר השכבות החיצוניות זורמות בקלילות ויוצרות תנועה אלגנטית.

 

השילוב בין הקשיחות המבנית לזרימה הרכה יוצר את המתח הויזואלי המאפיין את הקולקציה ומבטא את הדואליות שבין מסורת שמורה לחירות מודרנית.

 

 

מגמות עיצוביות חדשות

לסיכומו של עניין התצוגה הציגה מגמה חדשה של מעצבים המבקשים לעסוק בנושאים מקומיים ואישיים.

 

הפרויקטים הטובים ביותר התמחו בעיצוב בגדי גברים, תחום שנמצא בעלייה גם בעולם. השאלה הגדולה היא האם הבוגרים יצליחו להעשיר את שוק הבגדים הישראלי לגברים בקולות עיצוביים מקוריים חדשים. 

 יח"צ. פרויקט הגמר "פה זה לא תימן" של עינב סעיד. צילום: רפי דלויה

בין הפרויקטים הבולטים האחרים ניתן למנות את עינב סעיד עם הפרויקט "פה זה לא תימן", שבחן את המתח בין מסורת לזהות תוך התמודדות עם הכור הישראלי שהכריח את סבתה לוותר על הלבוש התימני המסורתי.

 

 יח"צ. פרויקט הגמר של ענבל חפר. צילום: רפי דלויה

 

ענבל חפר הציגה אוסף מרשים שזכה לאינסוף תיעודים ברשתות החברתיות, וחקר את המעבר מקזבלנקה הקוסמופוליטית לכפריות הגלילית, תוך שילוב טכניקות קליעה וסריגה בעור כמחווה לסבתה המרוקאית.

 

  יח"צ. פרויקט הגמר "גוף ראשון נקבה" של אריאל ברקה. צילום: דפי דלויה

 

אריאל ברקה הציגה עבודת עור מעולה עם הפרויקט הפיסולי "גוף ראשון נקבה", ומור אלפסי הדהימה עם "Touch Wood" שכלל אביזרים מוצלחים כמו תיק עם רצועת עץ שהתלפפה על הזרוע.

מבחינה טכנית, הקולקציות מציגות מגמה ברורה של חזרה לטכניקות ידניות מסורתיות בשילוב עם חידושים טכנולוגיים מודרניים.

 

 יח"צ. פרויקט הגמר "היהודים-מוסלמים" של חי-ים קנדל. צילום: דפי דלויה

 

מעצבים נוספים שהציגו קולות מקוריים כללו את לי-ים קנדל, שחקרה את סיפורם של סבה וסבתה "היהודים-מוסלמים" שחיו בסתר, דרך עיצוב לבוש נשי בשחור-לבן המבטא את המורכבות הזהותית.

 

 יח"צ. פרויקט הגמר  של בר סוכריאנו. צילום: דפי דלויה

 

בר סוכריאנו הציגה פרשנות ויזואלית חדה להקשרים תרבותיים של אהבה, יוקרה וצרכנות, ושירה ברון יצרה תרגום עיצובי מרתק למבט ילדי על בגרות, עם הדפסים אישיים מלאי הומור.

 

רקמה ידנית, סריגה בטכניקות עתיקות וקליעת טלאים מתחברים עם הדפסות דיגיטליות מתקדמות וחיתוכי לייזר מדויקים. פלטות הצבעים נעות בין המונוכרומטיים הדרמטיים לשילובים עשירים הבנויים על הניגודים בין גוונים קרים וחמים.

מבחינת חומרים, המעצבים מציגים מגוון רחב המשלב טבעיים וסינתטיים בדרך המדגישה את המתח בין מסורת לחדשנות. עור במרקמים שונים – מהחלק הקלאסי ועד לעור מקומט ומעובד – משולב עם בדי כותנה גסים ובדי צמר עדינים.

 

טכניקות העיבוד כוללות הזדקנות מלאכותית, צביעה בטכניקות מסורתיות וחיפוי משטחים בטקסטורות חדשות.

הגזרות מציגות מעבר מהצלליות המוגזמות של השנים הקודמות לקווים נקיים ופונקציונליים יותר. החייטות חוזרת למקומה כמרכיב מרכזי, עם דגש על דיוק הביצוע ואיכות הגימור.

 

כיסים פונקציונליים בגדלים שונים הופכים לאלמנט עיצובי מרכזי, משקפים את הרצון ליצור בגדים שמשלבים אסתטיקה עם שימושיות יומיומית