יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
ירושלים תמיד גורמת לי להרגיש קצת כמו תיירת בעולם של משמעות. יש בה כבדות היסטורית שקצת מלחיצה אותי, ולכן כשאני מגיעה אליה אני מחפשת מקום שידע לתרגם לי את ה"ירושלמיות" לשפה שאני מבינה: המקום שבו האלוהים נמצא בפרטים הקטנים (השימוש במונח האלוהי מכוון במקור).
מפה לשם, מצאתי את התרגום המושלם במלון בצלאל מרשת אטלס, בליל הוולנטיינס דיי. אין נדוש מזה, ולפעמים החיים צריכים בדיוק את זה. קלישאה לעוסה בחסות הלוח הגרגוריאני שתוציא אותנו מהבית.
המיקום: כשהכול קורה ממש מתחת לאף
לפני שנצלול לעיצוב, בואו נדבר רגע על הדבר הכי חשוב בירושלים: המיקום.
המלון יושב בנקודה הכי אסטרטגית שיכולתי לבקש: דקת הליכה משוק מחנה יהודה (מושלם לסיבוב נשנושים ספונטני) ובמרחק הליכה קליל ממילא ומהכותל. מה שאומר שוואנס נכנסתם – אין סיבה מוצדקת להוציא את הרכב.
הטיפ הלוגיסטי ששווה זהב: כולנו יודעים שחניה בירושלים היא משימה בלתי אפשרית, אבל כאן יש חניון צמוד. נכון, הוא בתשלום, אבל הוא עלה לנו 40 שקלים ללילה (נכנסנו בערב שבת ויצאנו ביום ראשון בשעה 14:00) – מחיר שבמונחים ירושלמיים (ובכלל) הוא סוג של נס וולנטיין.
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
האמנות שבין השוק לסטודיו
מלון בצלאל הוא סוג של דיאלוג מרתק בין שני עולמות: מצד אחד, האנרגיה הפרועה והצבעונית של השוק, ומצד שני, המורשת המאופקת והאמנותית של בית הספר "בצלאל" ההיסטורי.
כשנכנסים ללובי, מיד מרגישים את ה"אוצרות" שנעשתה פה. זה מתחיל בקיר קרמיקה ארמנית מצויר ביד, ממשיך בגופי תאורה של נעמה הופמן שהם חצי פונקציה, חצי פסל, ונגמר בפסל של בוריס שץ (מייסד "בצלאל") רכוב על טווס בחצר.
זה מקום שגורם לך להרגיש קצת יותר אינטליגנטית רק מלהיות בו.
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
החדר: כשחום פוגש נוסטלגיה
החדרים בבצלאל (37 במספר) אינטימיים, מוקפדים ומרגישים כמו חדר בביתה של חברה עם טעם ממש טוב.
השטיח מקיר לקיר: בואו נדבר עליו רגע. בירושלים, שבה הקור חודר לעצמות ברגע שהשמש שוקעת, השטיח הזה הוא לא בחירה עיצובית – הוא חיבוק. הוא נותן תחושה של אירופה בתוך הלב של נחלאות.
המרפסת: קיבלנו חדר עם מרפסת ענקית, וזה חתיכת דבר. לעמוד שם עם כוס יין, להסתכל על הגגות של ירושלים ולהרגיש שאת מעל הכול, אבל עדיין חלק מהסיפור. זה רגע של נחת שקשה למצוא במלונות הגדולים.
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
ארוחת הבוקר: בוטיק על הצלחת
תשכחו מהתורים של "הבופה באילת". כאן ארוחת הבוקר היא אירוע אינטימי בחלל שלאחר מכן ניתן לזלוג ממנו החוצה עם קפה הבוקר לחצר פנימית קסומה.
הקונספט: חומרי גלם טריים שמגיעים מהשוק הסמוך (וזה מורגש בכל ביס).
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
הפינוק: קפה איכותי וחביתה שמכינים לך במיוחד, בדיוק במידת העשייה שאת אוהבת. זה מרגיש כמו בוקר בבית קפה ירושלמי יוקרתי, רק בלי הצורך לשלם את החשבון בסוף.
אל תפספסו: בערב יש "Happy Hour" עם כיבוד קל ואלכוהול – בדיוק הזמן להוריד הילוך לפני שיוצאים לסיבוב בשוק הלילי.
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
האותיות הקטנות (למי שחייב לדעת הכול)
לפני שאתם אורזים את בגד הים או את נעלי הריצה, חשוב שנעשה תיאום ציפיות: מלון בצלאל הוא מלון בוטיק עירוני במובן הכי טהור של המילה.
אין כאן בריכה, ספא או חדר כושר. אם מבחינתכם חופשה היא לא חופשה בלי אימון בוקר מול המראה או עיסוי באבנים חמות – כנראה שזה פחות הכיוון.
המלון הזה מתמקד בחוויה של העיר, בעיצוב ובאינטימיות. מבחינתי? הטיפוס במדרגות של נחלאות וההליכה המהירה לשוק עם השקיות הם לגמרי האימון האירובי שסגר לי את הפינה.
יח"צ. מלון בצלאל. צילום: סיוון אסקיו
טיפ ממני: קחו רגע להסתכל על ההדפסים בחדרים. מדובר בעבודות של אמנים ישראלים מובילים, משיתוף פעולה עם סדנת ההדפס הירושלמית.
יופי של ערך מוסף שהופך את השהות מסתם "לינה" לחוויה תרבותית. ואם אתם נופלים על מזג אוויר טוב, תעבירו זמן לא מבוטל גם במרפסת המפנקת.
מלון בצלאל (אטלס): מסילת ישרים 1, ירושלים. 02-5309999
* הכותבת היתה אורחת המלון
