מי אמר שמוכרחים לתפוס טיסה ארוכה למזרח הרחוק רק כדי לטעום דים סאם אותנטי, להתענג על מרק פו ויאטנמי עשיר או לחוות ארוחת "הוט פוט" משותפת. כל אלה מחכים, מוסתרים היטב, ברחובות הצדדיים של שכונת נווה שאנן התל אביבית.

נכון, גני סאקורה, מקדשים עתיקים או נופי הרים מרהיבים לא תמצאו פה בצ׳יינה טאון הישראלית, אבל הטעמים, הריחות והניחוחות, נדמה שהגיעו הנה היישר מהשווקים של בנגקוק, הויאון, שנחאי, מנילה או ניו דלהי .
 
גיל גוטקין ונועה עינת. צילום: גלי מרגלית

גיל גוטקין ונועה עינת, זוג מדריכי סיורי אוכל ואנשי קולינריה מנוסים, חושפים למי שמוכן להתעלם מהסטיגמות את אחד האזורים הקולינריים המרתקים והאותנטיים ביותר בישראל.
 
השניים, ש"ירשו" את הסיור מנעמה אליהו לאחר שעזבה את ישראל, מובילים מסע קולינרי ותרבותי הפורש את סיפורה של השכונה דרך ארבע תחנות טעימות ומפתיעות.
 
אבל היי, רגע לפני שנתחיל לזלול – בואו נתמקד בסיפורה המופלא של השכונה.
 
נווה שאנן כידוע נולדה מתוך אידיאל בשנת 1921, כשיהודים מיפו חלמו להקים שכונה חדשה בעקבות מאורעות תרפ"א. התכנון המקורי שלה, צורת מנורת שבעת הקנים עם רחוב לוינסקי כקנה המרכזי, לא התממש במלואו, אך הוא מסמל את החזון שליווה את הקמתה. 
 התחנה המרכזית. צילום: גלי מרגלית התחנה המרכזית. צילום: גלי מרגלית
התחנה המרכזית. צילום: גלי מרגלית
 
עם השנים, השכונה שהחלה כמקום שקט יחסית הפכה למרכז תחבורתי סואן, בפרט עם הקמת התחנה המרכזית הישנה ב-1940, ולבסוף עם הקמתה של התחנה המרכזית החדשה בשנות ה-90.

הקמת "המפלצת האדריכלית" הזו, כפי שרבים מכנים את התחנה החדשה, שינתה לנצח את גורל האזור והשפיעה עמוקות על המרקם האנושי והתרבותי שלו. עם דחיקת התושבים המקוריים, הגיעו אל השכונה קהילות של מהגרי עבודה, בעיקר מהמזרח הרחוק.
 
התוצאה: מעין אזור צ׳יינה טאון שהתפתח בלב תל אביב, עם מטבחים, ניחוחות וטעמים שקשה למצוא במקומות אחרים בארץ.
 
זה כאמור האזור שגיל ונועה חושפים בסיור שלהם, שנמשך כשלוש שעות ומציע חוויה קולינרית מרתקת. "זה הרבה יותר מסתם אוכל",  מסביר גוטקין .
 
"זה סיפור של הגירה, תרבות וקהילה, שנחשף דרך המטבחים הייחודיים. המסעדות האלה לא נולדו בשביל תיירים או ישראלים, אלא כדי לתת למהגרים טעם של בית. זו בדיוק הסיבה שהן כל כך אותנטיות".
 
צילום: גלי מרגלית
 
"הסינית בנווה שאנן": כיסונים וטופו כמו בשנחאי
 
התחנה הראשונה שלנו בסיור מתחילה מלב מדרחוב נווה שאנן, שם בין דוכני אלקטרוניקה משומשים וחנויות בגדים, מסתתרת לה מסעדת Buns, המוכרת יותר בכינויה "הסינית בנווה שאנן" או "המסעדה ללא השם" (למרות שיש לה שם).

ממבט ראשון, קשה להבין את הבַּאזז סביבה. המקום נראה פשוט למדי, כמעט שגרתי, אך ריח מעורר תיאבון של מרק עמוק ופריכות מטוגנת משתלט עליך כבר בכניסה.

על הקירות תלויות התמונות של המנות – תפריט חזותי שמיועד גם למי שאינו דובר סינית או עברית – לצד תמונות של סלבריטאים ישראלים שכבר גילו את הפנינה הזאת.

Buns עברה גלגולים רבים במרוצת השנים: ממקום מוזנח ומלוכלך היא עברה מתיחת פנים והתחדשה ברצפת פרקט חדשה, בשירותים משופצים, ובחדר פנימי שהפך לחדר אח"מים.

במטבח עומד ג׳קי, טבח סיני מסור וקפדן, בעל יד וירטואוזית עם הווק, ויוצר מנות בלי פשרות. "הסינית של ג׳קי אינה מותאמת", מדגיש גוטקין . "החריפות אמיתית, המתיקות מרוסנת והטעמים בועטים. זה כמעט כמו לבקר בסין בלי לעזוב את ישראל".
 
ויקי, בעלת המקום, שמחה להמליץ על מנות מיוחדות שישראלים בדרך כלל אינם מזמינים. "כשאנחנו מגיעים", מציין גוטקין , "ויקי תמיד שואלת אם אנחנו מוכנים להרפתקאות. למי שעונה בחיוב, היא מציעה את מרק הסו ג׳ו יו – מרק דגים סיני מסורתי חריף במיוחד המגיע בקערה ענקית לשמונה סועדים. זו חוויה ייחודית למי שאוהב טעמים עזים".
 
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית

אבל גם מי שפחות הרפתקן ימצא כאן שפע של מנות מרהיבות ובלתי נשכחות. הלחמניות המאודות (באן) ממולאות בבשר עסיסי או ירקות ארומטיים. ביס ראשון מהן ותבינו שזה לא דומה לאוכל הסיני-ישראלי המוכר שאכלתם במקומות אחרים.

הכיסונים (דים סאם) נימוחים בפה, פולטים ציר עשיר כשנוגסים בהם. התוספת של חומץ שחור ביתי ושמן צ׳ילי הופכת אותם לחגיגה בפה. "זה התענוג הקטן והמושלם", אומר גוטקין . "לראות את הפנים של האנשים כשהם מגלים שהכיסון מלא בציר חם… זה תמיד רגע קסום בסיור".
 
צילום: גלי מרגלית

 ה"מורנינג גלורי" – עלים ירוקים טריים, חלוטים המוגשים עם שום – מספקים את האיזון המושלם למנות העשירות והשמנמנות. "זה כמו אתנחתא רעננה", מסביר גוטקין . "והחוויה הצמחית הכי טובה שתמצאו פה".

למי שמעוניין בחוויה סינית אותנטית יותר, הרי שבשבתות בין 7:00-9:00 בבוקר ניתן ליהנות מארוחת בוקר סינית מסורתית. 
 
אבל בואו נודה על האמת, הדבר המיוחד ביותר ב"סינית בנווה שאנן" הוא האווירה. פועלים סינים מבוגרים יושבים לצד סטודנטים, צעירים תל אביביים ומשפחות ישראליות עם ילדים. רעש קרקוש הצלחות והכפות נשמע בכל המסעדה, וריחות המנות החמות נישאים למרחקים. זו התגלמות האינטגרציה דרך מזון – שפה משותפת שאותה – כולם מבינים.
 
Buns | נווה שאנן 26 | פתוח כל השבוע 9:00-21:00 | בשבתות: ארוחת בוקר סינית בין 7:00-9:00
 
צילום: גלי מרגלית
 
"גורקה קיטשן": תבלינים וטעמים מהרי ההימלאיה
 
מהמדרחוב, הסיור ממשיך לרחוב ראש פינה, שם ממוקמת "גורקה קיטשן" – מסעדה גדולה ורצינית המשלבת את המטבחים ההודי והנפאלי.
 
כבר מבחוץ המסעדה לוכדת את העין בצבעוניות שלה ובניחוחות התבלינים שבוקעים ממנה. "זה מעניין לראות איך שתי תרבויות שכנות, אך שונות מאוד מבחינה קולינרית, משתלבות כאן תחת קורת גג אחת", אומרת עינת. "זוהי אחת המסעדות הבודדות בארץ שמציעות אוכל נפאלי אותנטי, לצד מנות הודיות קלאסיות".

המסעדה הוקמה על ידי מהגרים מהודו ונפאל (בעבר שולב בה גם מטבח טורקי), ומשמשת נקודת מפגש לקהילות אלה בישראל. בכניסה יקבל את פניכם צוות אדיב וחייכן שיפנה אליכם באנגלית, עדות נוספת לכך שהמסעדה נועדה בראש ובראשונה לשרת את קהילות המהגרים.

"כשנכנסים, הדבר הראשון שמכה בך הוא התבלינים", מסביר גוטקין. "הריח הארומטי של הקארי, הכורכום, הקינמון, הזרעים הקלויים – כל אלה יוצרים יחד סימפוניה של ניחוחות שמעוררים את התיאבון באופן מיידי".
 
צילום: גלי מרגלית

התפריט פה עשיר במיוחד, ונע כאמור בין שני המטבחים הגדולים. מהצד ההודי תמצאו ביארני מושלם – תבשיל אורז ארומטי עם בשר או ירקות, מפוזר באגוזים קלויים, צימוקים ותבלינים; תבשילי מסאלה עשירים ומורכבים עם שכבות טעם שנבנות לאט; סמוסות פריכות במילוי תפוחי אדמה מתובלים; ופפאדמים – לחם דק ופריך שמלווה את התבשילים.
 
מהצד הנפאלי, אל תפספסו את המומוס – כיסוני בצק אדים במילוי בשר או ירקות, שנראים כמו גרסה אסיאתית של פלמנים (כיסונים); וגם את הדאל באט – תבשיל עדשים מתובל שמבטא את כל העושר של המטבח ההרי; ואת הצ׳אוומין הנפאלי – אטריות מוקפצות ברוטב עמוק שמזכיר, אך שונה לגמרי, מהגרסה הסינית.

"האוכל כאן הוא משמח", מדגיש גוטקין. "מלא בטעמים ותבלינים עזים, ובמנות החריפות – אף אחד לא ירחם עליכם. זה חריף ברמות שהישראלי הממוצע לא רגיל אליהן".
 
מה שמיוחד במקום הוא שתוכלו לראות את תושבי השכונה מהודו ונפאל, שמגיעים הנה לאכול אחרי העבודה, להתחבר לטעמים מהבית. "זה אחד הסימנים לאותנטיות של מסעדה אתנית", מציינת עמית ומבארת: "כשאתה רואה שהאנשים מהתרבות המקורית בוחרים לאכול שם באופן קבוע".

המסעדה עצמה מעוצבת בפשטות, אך בחמימות – תמונות של נופי ההימלאיה והודו מקשטות את הקירות, והצבעוניות הכללית של הפנים מזכירה שווקים הודים. 
 
המחירים אגב מפתיעים בנוחות שלהם, במיוחד בהתחשב בכמות ובאיכות האוכל. המנות גדולות ומשביעות, הן מוגשות בצלחות צבעוניות, והכל משתלב ליצירת חוויה חושית עשירה. "למי מכם שטיילו בעבר בהודו ונפאל",  מוסיף גוטקין, "האוכל כאן יעלה מיד זכרונות נשכחים מהטיול. ולמי שטרם ביקר – זו הזדמנות מצוינת לטעום ולחלום על הטיול הבא".

גורקה קיטשן | ראש פינה 16 | 03-6392233 | שני עד שבת 11:00-22:30, ראשון סגור
 
צילום: גלי מרגלית
 
בין מנילה להאנוי: סיפור אהבה קולינרי שנולד בצופים
 
הסיור ממשיך אל רחוב יסוד המעלה, המקביל למדרחוב נווה שאנן, שם שוכנת "אל מאנו" – מסעדה ייחודית המשלבת את המטבחים הפיליפיני והויאטנמי.

המסעדה בולטת בנוף בצבעי האדום העזים שלה, ומתהדרת בפסל בודהה גדול בחזית. "ברגע שרואים את החזית האדומה והבודהה, מבינים שהגעתם למקום מיוחד", אומרת עמית. "אבל האמת היא שהסיפור מאחורי המסעדה הזו מרתק יותר מהעיצוב החיצוני שלה".

מאחורי "אל מאנו" עומד זוג יוצא דופן: אן (סואן), ויאטנמית במקור, וג׳ון באוטיסטה, פיליפיני, שניהם דור שני בישראל שנפגשו בצופים בגיל צעיר.
 
 ג`ון באוטיסטה. צילום: גלי מרגלית

ג׳ו עבד שנים רבות במטבחים של מסעדות אסייתיות מובילות כמו "שי-שי", ואן מבשלת אוכל ויאטנמי מהבית. יחד הם החליטו לשלב את המטבחים שלהם ולפתוח מקום שיספק מענה לשני העולמות.

"מה שמעניין כאן", מדגיש גוטקין, "זה שלא מדובר בפיוז׳ן. התפריט מחולק בבירור למנות פיליפיניות ולמנות ויאטנמיות, כל אחת מהן מכבדת את המסורת הקולינרית שלה".
 
התפריט נכתב מדי יום על לוח מחיק, ומשתנה לעתים בהתאם למה שטרי ומשמש כהשראה של השף. לרוב התפריט מחולק לקטגוריות לפי סוגי החלבון – עוף, בקר, חזיר, ים – כשכל אחד מהם מוכן הן בסגנון ויאטנמי והן בסגנון פיליפיני.
 
צילום: גלי מרגלית

עולם הטעמים של "אל מאנו" עשיר ומפתיע. מהצד הויאטנמי, אל תפספסו את הספרינג רולים הייחודיים – גדולים ושמנמנים, מוגשים בתוך דף אורז ממולא בירקות קראנצ׳יים ומרעננים, כמו גם אגרול עוף מטוגן וחתיכות בטן חזיר רכות (או עוף).
 
"השילוב של הרך-קראנצ׳י-מטוגן הזה הוא פשוט פיצוץ של טעמים ומרקמים", אומר גוטקין. "ביס אחד ומייד מבינים את הקסם של הבישול הויאטנמי".
 צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית

מהצד הפיליפיני, כיסוני הוון-טון מטוגנים עטופים ברוטב כתמתם חריף ומענג, קציצות בשר פיליפיניות בתיבול מתקתק-חמוץ, ומגוון מנות בשר בבישול איטי בתערובות תבלינים שמיוחדות למטבח האיים.

אך השיא של "אל מאנו", והחוויה שבגללה רבים חוזרים, היא ארוחת ה"הוט פוט" (יש להזמין מראש, לארבעה סועדים לפחות, במחיר של 170 שקלים לסועד), מפגש בין ארוחות ויאטנמיות קלאסיות שנקראות "לאו" לבין ברביקיו קוריאני. "זו חוויה שלמה", מתלהב גוטקין. "ארוחה, בילוי חברתי ומסע תרבותי – והכל במנה אחת".

אגב, כדי להשלים את החוויה האסיאתית, מציעה המסעדה גם מערכת קריוקי איכותית, והסועדים מוזמנים לשיר בין ביס לביס – ממש כמו בבנגקוק או מנילה, ויש פה גם בר עם מבחר אלכוהול ובירות אסיאתיות, כולל סוג`ו הקוריאני, סאקה יפני, ובירה פיליפינית מיוחדת שאינה זמינה במקומות אחרים.

אל מאנו | יסוד המעלה 46 | 052-5405580 | ראשון, שלישי עד חמישי 14:00-22:00 (שני סגור), שישי-שבת 13:00-22:00
 
 צילום: גיא אשכנזי
 
מונדו: הסופרמרקט האסייתי של התחנה המרכזית

הקינוח המושלם לסיור מגיע במקום שרבים מהישראלים נמנעים לבקר בו – התחנה המרכזית החדשה, שם בקומה 4 שוכן מתחם "מונדו", המרכז הקולינרי האסיאתי הגדול בישראל. זהו עולם שלם של טעמים, צבעים וניחוחות, שהיה במשך שנים סוד שמור של קהילות המהגרים, והולך ונחשף לציבור הרחב.

"בפעם הראשונה שהגעתי לכאן, פשוט עמדתי המום", מודה גוטקין. "לא האמנתי שבקומה נשכחת בתחנה המרכזית מסתתר עולם כל כך עשיר ואקזוטי".

מאחורי "מונדו" עומדים אלי שרביט, יזם שפיתח את המותג מתוך אהבה עמוקה למטבח האסיאתי, ואשתו אנאבל, מהגרת מהפיליפינים אותה הכיר באחד מטיוליו לפני כ-15 שנים.
 
מה שהחל כחנות קטנה הפך לרשת המייבאת ומשווקת מוצרים מלמעלה מ-12 מדינות, לרבות פיליפינים, יפן, תאילנד, קוריאה, סין, וייטנאם, הודו, סרילנקה, טאייוואן ומקסיקו.
 
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית

שרביט אינו רק היבואן הגדול בארץ למוצרים אסיאתיים, אלא גם המגדל הגדול בישראל של תוצרת חקלאית אסיאתית, עם כ-300 דונם של משקים ברחבי הארץ. הוא מכנה את עצמו "רמי לוי של המהגרים", ומציע מחירים נמוכים משמעותית ממקביליהם בארץ.

המתחם מרשים בגודלו ובמגוון, וכולל מספר אזורים: משק חקלאי עם עשרות סוגי עלים, פירות וירקות מהמזרח הרחוק שגודלו בארץ על ידי שרביט; "דיוטי פרי לממתקים" עם מבחר עצום של ממתקים אקזוטיים מכל העולם; מסעדת "מקאטי" המציעה אוכל פיליפיני מסורתי; מרקט אסיאתי עם מוצרי מזון טריים ויבשים; וחנות "מונדו" עם מגוון רחב של מוצרים עדכניים.

בסופי שבוע, המקום מתעורר לחיים עם שוק אוכל פיליפיני, המציע חוויה אותנטית: תבשילים, שיפודים (ב-7 שקלים בלבד!), קינוחים, ירקות, פירות וחטיפים מהמזרח הרחוק.
 
צילום: גלי מרגלית
צילום: גיא אשכנזי

סמוך לשוק פועלת המסעדה הפיליפינית "מקאטי" שמרגישה כמו פינת חמד פיליפינית בתוך מבנה הבטון האפור של התחנה. נשים בתלבושות מסורתיות מגישות תבשילים בקצב מסחרר, והאווירה מזכירה דיינר משנות ה-60 רק בגרסה אסיאתית.

בין המנות הבולטות תמצאו שיפודי טמפורה של שרימפס וקלמרי – פריכים וטריים, מגוון תבשילים עשירים ב-35 שקלים בלבד, ועמדת שייקים צבעוניים עם כדורי טפיוקה. לאמיצים במיוחד, שווה לנסות את ה"סיסיג" – תבשיל חלקי פנים של בקר מתובל בשלל תבלינים אסייתיים, טעים במיוחד אך מעט מלכלך, ולא לוותר על הקינוח הממכר – בצק מטוגן ובתוכו בננה פריכה.

צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית

"זה המקום המושלם לרכוש מזכרות קולינריות", קובע גוטקין. "כל מה שטעמתם במסעדות לאורך הסיור, תוכלו למצוא כאן את חומרי הגלם ולנסות להכין בבית.
 
במונדו תוכלו למצוא מגוון עצום של מוצרים: שמן צ׳ילי ("הכי טעים בעולם", לדבריו של גוטקין), סטיקי רייס, טוקבוקי, עשרות סוגי נודלס בכל המרקמים האפשריים; רטבים ייחודיים כמו סויה קוג׳י במגוון רמות, מיונז קיופי בטעמים מפתיעים, מחיות תמרינדי וצ׳ילי; מותגי אינסטנט נודלס הטרנדיים ביותר; גלידות מוצ׳י בטעמים מגוונים וגלידות קוריאניות ופיליפיניות; מאות סוגים של חטיפים אקזוטיים; משקאות מיוחדים כמו תה חלב בועות, משקאות קלויים יפניים, וקפה וייטנאמי.

בנוסף, תוכלו למצוא פה תוצרת חקלאית אסייתית טרייה הכוללת: חצילים אסייתיים קטנים, בננות קטנות ומתוקות, ושלל ירקות אקזוטיים שמגדלים הפועלים התאילנדים במושבי ישראל.

מונדו | תחנה מרכזית, קומה 4 | ראשון עד חמישי 09:00-21:00, שישי 09:00-17:00 (בקיץ עד 20:00), שבת 14:00-21:30
 
צילום: גיא אשכנזי
 
השורה התחתונה: הסיור  הקולינרי של השניים הוא בבחינת מסע אל לב הפסיפס האנושי והתרבותי של הפועלים הזרים בישראל. לא בכדי כשיוצאים מהסיור, אחרי שלוש שעות של טעימות והסברים, מבינים שנווה שאנן היא הרבה יותר מסתם שכונה מוזנחת ליד התחנה המרכזית. היא קרוסרואד תרבותי, נקודת מפגש בין עולמות, ומקום שבו הפסיפס הישראלי מתגלה במלוא מורכבותו – ובעיקר, בטעמיו.

מי שמוכן כאמור להניח בצד את הדעות הקדומות, יגלה בנווה שאנן את אחת הפנינות הקולינריות האמיתיות של ישראל – לא מלוטשת, לא מנוכרת, אלא עם אופי אמיתי, טעם אותנטי וסיפור אנושי.
 
ההמלצה היא להגיע לסיור הזה רעבים, אך גם עם סקרנות ופתיחות להרפתקה קולינרית. תטעמו ספרינג רול, תלגמו מרק מהביל, וקחו נשימה עמוקה – אסיה מתברר נמצאת ממש כאן, מעבר לפינה.

מחיר:  320 שקלים למשתתף (הסיורים אינם כשרים), לתיאומים – 054-7271122