הם מחייכים כאילו הם פגשו חבר ישן. "שנתיים חיכינו", מסביר הבחור לחברתו. "בפעם הקודמת שהגענו הנה, הרכבל עמד פה בלי לזוז".
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. הרכבל
מהכחול של הנקרות אל הירוק של הגליל
איגור בירמן, מדריך הסיורים של תיירות ראש הנקרה, עומד בכניסה לתחנת הרכבל ממתין למבקרים.
"שנתיים הקרוניות לא זזו", הוא אומר. "אנשים הגיעו, הסתכלו על הנוף מלמעלה מהמצפה, אבל זה לא זה. זה כמו לקרוא על שוקולד במקום לטעום אותו". עכשיו אפשר שוב לטעום.
אנחנו נכנסים לקרונית הרכבל, הדלת נסגרת, והרכבל מתחיל לנוע. 70 מטר של ירידה לאורך מצוק לבן שקצהו המכונה "רגל הפיל", נראה כאילו שלפו אותו מאיזה חוף יווני.
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. צילום: יעקב מדר
שתי דקות של נסיעה סך כל, אבל מה שקורה בזמן הזה מרתק – המצוק חושף את שכבות הסלע שלו כמו ספר פתוח. צור לבן, קירטון, טרוורטין. כל שכבה בגוון אחר, כל סדק מגולל סיפור של מיליוני שנים.
ואם בסלע צור עסקינן, הרי שבירמן הואיל לספר לחברי הקבוצה כי אברהם אבינו ביצע את ברית המילה על עצמו ועל כל זכרי ביתו באמצעות אותה אבן צור ששימשה לביצוע חיתוך העורלה כחלק מהברית הנצחית בין ישראל לאלוהיו.
"יש לי רגע מועדף", אומר בירמן. "כשאנשים יוצאים מהרכבל למטה. ולפתע יש שניה של שקט, ואז הם שומעים קול.
לא סתם קול גלים – אלא הדים שמגיעים מבפנים. המים נכנסים לסדקים, מתגלגלים בין הקירות, וזה נשמע כאילו המקום נושם, ויש מי שעוצרים שם לרגע ופשוט מקשיבים".
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. צילום: ליאת הלוי כהן
מתברר שזעזועים תת-קרקעיים פיצחו את הסלע הרך, מי הגשמים חדרו פנימה, וגלי הים ניתזו שוב ושוב, אלפי שנים, עד שנוצרו אותן נקרות.
המסלול בין הנקרות הוא בסך הכל 200 מטר אבל בכל פינה משהו אחר שגורם לעצור ולבהות.
בריכת מים שהאור עובר דרכה בזווית מוזרה והכל נצבע בכחול-ירוק-סגול בו זמנית, מעבר צר שדרכו רואים פתאום את הים הפתוח או פסל סלע שנראה מגולף בדמות פיל ויש גם את "מערת האנחות" – הנקרה שבה הקולות מהדהדים בצורה מוזרה.
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. צילום: יעקב מדר
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. צילום: יעקב מדר
האגדה המקומית מספרת על כלה מעכו שנסעה לחתונה בצור (לבנון), בדרך היא נפלה מהסוסה אל הים, ומאז האנחות שלה נשמעות כאן.
זה בהחלט סיפור יפה, אבל מה שקורה בפועל זו כמובן אקוסטיקה מיוחדת – גל מים נכנס, הוא מתנפץ על הקירות, והצליל מתגלגל ומתגלגל כך שהוא נשמע לעיתים כמו קול אנושי.
ויש כמובן את מנהרת הרכבת. הבריטים בתקופת המנדט חפרו אותה כדי להעביר בימי מלחמת העולם השנייה ציוד צבאי, חימושים, אמצעי לחימה וציוד מגן מאירופה לחיפה.
חיילים מדרום אפריקה, ניו זילנד ואוסטרליה עבדו כאן במשך שנה וחצי וחצבו את הסלע. ב-1946, בליל הגשרים, כשלוחמי הפלמ"ח פוצצו גשרים ברחבי הארץ הם פוצצו גם הגשר הזה בראש הנקרה.
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. מערת הקשת
תחנה ראשונה: מערת הקשת
מערת הקשת אינה באמת מערה. זו תהום. פעם אומנם היתה כאן מערה רגילה עם תקרה, אך זאת התמוטטה ונותרה רק רצועת סלע צרה שמרחפת באוויר כמו קשת.
מיקומה – 400 מטר מעל פני הים, עם נוף שמשתרע מראש הנקרה ועד הכרמל – פשוט עוצר את הנשימה.
המקום עצמו הפך לאתר הנצחה. לאורך שביל הגישה למערה מפוזרים מצפורים שמנציחים נופלים – מצפור טופז לזכר טופז אבן-חן קליין שנספתה בשריפת הכרמל ב-2010, ומצפור נוסף על שמם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר שנחטפו ביולי 2006.
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. מערת הקשת
בבוקר כשהקיץ משנתו החל לשכנע את חבריו לעזוב את חיי השוד, אך הם ראו בו בוגד ותכננו להיפטר ממנו. הם העמידו אותו על התקרה של המערה במטרה להורגו, ומזעקתו, התקרה קרסה.
התוצאה: כולם נפלו אל התהום, ורק במקום שבו הוא עמד – נשארה הקשת. אגדה יפה על תשובה וצדק, גם אם זו לא בדיוק המציאות הגיאולוגית האמיתית".
יח"צ, תיירות ראש הנקרה. קירות מדברים במושב שתולה
תחנה שנייה: קירות מדברים
במושב שתולה, ממש על הגבול, ניצבת חומת בטון אפורה בגובה ארבעה מטרים. היא נבנתה לפני מספר שנים כדי להגן על תושבי המושב מצלפי חיזבאללה. בתחילה היא היתה מכוערת. היא חסמה את הנוף הירוק של הגליל, אך היתה מאד הכרחית.
מירב עוזיאל-וורקנך, פוטותרפיסטית ואחות שכולה ממושב מנות, החליטה לשנות את המצב. היא הגתה את פרויקט "קירות מדברים" (Talking Walls) – מיזם שביקש להפוך את החומה האפורה לגלריית אמנות ריפוי.
בסיוע ארגון Artists 4 Israel, היא הזמינה שמונה אמני רחוב בינלאומיים – מיפן, מארצות הברית, מדרום אפריקה – ויחד עם אמנים ישראליים, הם ציירו עליה עשרות גרפיטיז.
הפרויקט המדובר הפך את החומה ממחסום מדכא למרחב של צבע, תקווה וריפוי. מולו פועל היום בית קפה "על הגבול", והלוקיישן כבר הפך לתחנת קבע בסיורים שמתקיימים באזור.
"ציורי הקיר יפים", אומר בירמן, "אבל יש משהו מוזר פה. גרפיטי הוא לרוב אמנות פוליטית, ופה הוא כאילו מנותק מההקשר של הגבול והמלחמה. אבל לא פעם ממציאים המבקרים לציורי הגרפיטי משמעות משלהם.
יש שרואים את הפילים בציור ואומרים שהם דוהרים אל השלום. אבל זה לא מה שהאמן התכוון, מבחינתו להקת הפילים שצייר שאולה למשפחה הישראלית, אבל זה יפה שאנשים מחפשים תקווה גם כאן".
מחיר לסיור: 85 שקלים למשתתף, באתר תיירות ראש הנקרה.
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. צילום: מאיה אליהו
היי דרומה, לאכזיב: שבעה קילומטרים של חוף
הקטע מראש הנקרה לאכזיב הוא רק שבעה קילומטרים, אבל הוא מלא בהפתעות. חופים חוליים, קטעים סלעיים, חריצים קטנים עם מפרצונים צלולים. והצוק הלבן שממשיך ללוות לאורך הדרך כמו חוט מנחה.
חוף בצת, למשל, על אך היותו חוף חולי רגיל ונטול סיפורים גדולים, טומן בתוכו הפתעה רבה. משהו משהו בשילוב של החול הרך, הים הנקי והמצוק הלבן ברקע גורם לכל אדם להתפעל.
אכזיב עברה גלגולים רבים במרוצת השנים – מהעיר העתיקה שיוספוס פלויוס כתב עליה, דרך ליל הגשרים כשלוחמי הפלמ"ח פוצצו את גשר א-זיב, שעובר מעל שפך נחל כזיב, הסמוך, ב-1946 במסגרת פעולת ליל הגשרים המפורסמת, דרך "מדינת אכזיב" שהקימו אלי אביבי, ובת זוגו רינה ב-1971 כמקום מפלט לבוהמה שנהרה אליו בשל הליברליות הרבה שהונהגה בו ועד לחוף "בננה ביץ`" שפעל במקום לפני שנים.
היום פועל כאן החוף של מוש – מרחב ציבורי פתוח הכולל מלבד לב הרצועה האקולוגית הטבעית, מתחם אזורי ישיבה, הופעות שקיעה, שיעורי וולנס וגם גלמפינג משגע.
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. צילום: מאיה אליהו
מתגעגעים לתאילנד? שווה לכם לקפוץ לחוף של מוש
אבל מה שבאמת מושך בימים אלו את מלוא תשומת הלב לאזור זו התוספת החדשה לחוף: MOSH THAI KITCHEN.
ההבטחה פשוטה למדי – לחוות את תאילנד בלי לעזוב את קו החוף הישראלי. ותתפלאו לשמוע עד כמה זה מרגש לפגוש כאן תאילנד אחרת – לא העתק דהוי של געגועים רחוקים, אלא ניסיון כן ונוגע ללב ללכוד את הרוח האמיתית של המקום שרבים מאיתנו הישראלים השאירו בו חתיכה מליבם.
אבל עם כל הכבוד לקולינריה המשובחת, הרי שהתאילנדית החדשה באכזיב אינה מגישה רק אוכל, היא מספרת סיפור – של מסע, של השראה, ושל חיבור עמוק למשהו פשוט, מדויק ואמיתי.
זו תאילנד עם נשמה, אם תרצו, תאילנד על קו המים של ישראל. וגם אם הרגליים נשארות על החול הישראלי, הלב כבר מזמן המריא…
השף איתמר דהן שמוביל את המטבח פה יצא למסע אמיתי: לא עוד השראה מיוטיוב או אינטואיציה של טעמים, אלא מסע אמיתי בשווקים של בנגקוק, בין סירים מהבילים בקצוות הצפוניים, והשתלמות שקטה משפים מקומיים.
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. צילום: מאיה אליהו
דהן חזר הנה ארצה עם תפריט אותנטי משובח שבאמת לוכד את הווית תאילנד, עם מנות שיש בהן עדינות לצד תעוזה, חמיצות רעננה, חריפות חמה, ומתיקות שאינה מתנצלת.
ובנוף הקולינרי המקומי – שבו כל שניצל קורנפלקס שעטוף בבזיליקום תאילנדי נחשב ל"אותנטי" – במוש תאי קיטצ׳ן מצאתי משהו אחר: אוכל תאילנדי שלא רק טעים, אלא באמת מרגיש קצת כמו געגוע רחוק, ובהיבט זה- זו לא רק מסעדה, זו תזכורת. ולפעמים, תזכורת זה כל מה שאנחנו צריכים.
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. קאו-סוי. צילום: מאיה אליהו
אז מה אוכלים פה?
סלט פפאיה (38 שקלים), אגרול (42 שקלים), לאפ גאי – סלט עוף קצוץ בסגנון צפון-תאילנדי (44 שקלים), שיפודי עוף במרינדת חלב קוקוס (46 שקלים).
אבל המנה שאסו רלכם לפספס היא הקאוי סוי – תבשיל קארי צפון-תאילנדי עם עוף ואטריות ביצים (54 שקלים).
יש בתפריט גם פאד תאי עם עוף או טופו (52-62 שקלים), מרק דג ים מפורק עם פטריות יער (62 שקלים), ופילה לברק מטוגן (68 שקלים) טעים טעים, ולקינוח: מנגו סטיקי רייס (32 שקלים).
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. יאם-סום-או. צילום: מאיה אליהו
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. צילום: מאיה אליהו
ומה שותים?
בירות צוננות מהחבית (32 שקלים) או בקבוקי צ׳אנג (28 שקלים), יינות במחירים סבירים (35-45 שקלים לכוס), ושלל קוקטיילים (56-66 שקלים) – מאפרול שפריץ ומוחיטו ועד "סאמר האמר" עם וודקה, רום וסירופ אבטיח-קיווי.
הח׳ברה של מוש, המוכרים לכם מהמתחם האהוב בעיר הדרומית, הרימו גם כאן בנקודה הצפון-מערבית, הכמעט סופית-סופית של ישראל שילוב מנצח לאוהבי תאילנד, אוכל ואלכוהול.
יח"צ, מוש תאי קיטצ׳ן. צילום: מאיה אליהו
בכנות, לא מדובר בעוד ניסיון עגום שמסתכם ברוטב בוטנים וקורנפלקס, אלא בחוויה עיצובית שובה לב ותפריט שכולו הלל ל"ארץ החיוך".
מוש תאי קיטצ׳ן היא הפתעה נהדרת ואין לי ספק שהביקור כאן עוד יגרור נוספים אחריו.
זוהי מסעדה תאילנדית בועטת, שמעיפה אותך בטיל לחוף פטונג או באנג ניאנג, אז אם אתם מתגעגעים לבנגקוק אבל לא פנויים כרגע להתעסק עם הטיסות – זה המקום. ואם אתם עדיין לא מכירים את תאילנד- זו בהחלט הזדמנות טובה עבורכם להתחיל…
מוש תאי קיטצ׳ן – רביעי – שבת 12:00-23:00. 052-2126368
