צילום: גוגלהברונית ברטה פון זוּטנֶר – פציפיסטית, סופרת צ`כית-אוסטרית ופעילת שלום היא האישה השנייה שקבלה פרס נובל והראשונה לקבל את פרס נובל לשלום.
זה לא חדש שהישגים של נשים הוצנעו ונקברו שנים תחת הישגיהם של גברים בתחומים משיקים. בפרס הנובל היוקרתי, לדוגמה, זכו עד היום רק 48 נשים – 5% מתוך 829 הזוכים מאז שנת 1901. כך נוצר מצב שפועלן, גם של אלו שכן זכו, לא מספיק חשוף לציבור הרחב היחד לזוכים הגברים. נוסף על כך ולמרבה הצער, הכי קשה למצוא זוכים בפרס נובל לשלום: הפרס הוענק רק ב-98 שנים מתוך 117 שנותיו, ו-27 פעמים הוא הוענק לארגונים.
הצלב האדום הבינלאומי זכה שלוש פעמים בפרס נובל לשלום (1917, 1944, 1964) ונציבות האו"ם לפליטים זכתה פעמיים (1954, 1981). הברונית ברטה פון זוּטנֶר – פציפיסטית, סופרת צ`כית-אוסטרית ופעילת שלום היא למעשה האישה השנייה שקיבלה פרס נובל והראשונה לקבל את פרס נובל לשלום, אותו קיבלה בדיוק היום לפני 114 שנה.
פון זוטנר נולדה בשנת 1843 והיתה חלק ממשפחת אצולה אוסטרית. בילדותה הצטיינה בלמידת שפות (צרפתית, איטלקית ואנגלית), נגינה בפסנתר ושירה. בשנת 1873 החלה לעבוד כמורה פרטית ובת לוויה וב-1876, בעידוד מעסיקיה, הפכה למזכירתו למנהלת הבית של אלפרד נובל בפריז.
בתחילת המלחמה בין רוסיה וטורקיה עברה לגיאורגיה ושם החלה לעסוק בכתיבה עבור העיתונות האוסטרית ולכתוב את הנובלות הראשונות שלה. ב-1882 התפרסם החיבור הראשון המשמעותי שלה וב-1883 התפרסם החיבור הפוליטי הראשון שלה "רשימת המלאי של הנשמה" שדיבר בעד פירוק נשק ועל כך ששלום עולמי הוא בלתי נמנע עם התפתחות הטכנולוגיה.
על-פי אתר פרס נובל, ב-1889 הפכה לדמות מובילה בתנועת השלום האוסטרית עם פרסומו של הרומן הפציפיסטי הראשון שלה, "הניחו את הנשק". הספר פורסם ב-37 מהודרות ו-12-שפות. עוד קודם לכן, בשנות ה-70` של המאה ה-19, היא הייתה בקשר עם אלפרד נובל, כשהשניים דנו בנושאי השלום. לא מן הנמנע שנובל, שהלך לעולמו תשע שנים לפני שפון זוטנר זכתה בפרס, ביקש בצוואתו שהיא תקבל אותו. בנוסף ייסדה פון זוטנר את אגודת השלום הגרמנית ומונתה ליו"ר שלה, לקחה חלק בניסוח אמנת האג וב-1911 מונתה לחברה במועצה המייעצת לקרן קרנגי לשלום.
