מבנימינה לראש-העין: הכירו את כוכי לוי

כמו הטבע, והירוק והחיים והזרם, כוכי לוי – קוסמטיקאית בראש העין, לא תמכור לכם ותדחוף לכם מוצרים, היא לא אוהבת את זה.

אני משוחח איתה והיא מזכירה לי את וונדר וומן. לא יודע למה, אולי דווקא בגלל הדרך המפותלת שעברה בחייה – צבא, תאונה, נישואים, ילדים, גירושים וקריירה.

הסיפור שלה ריגש אותי, אך מה שריגש אותי יותר הוא הנאמנות שלה ללקוחותיה. היא מטפלת רק בנשים, אוהבת להתמקד בעור הנשי ומשם היא התפתחה וצמחה, ששמה נודע למרחקים.


פגשתי בקולה האדיב, תחילה היא היססה אבל אחר כך שכעתי אותה שהסיפור שלה הוא נכס אמיתי. התעקשתי, ביקשתי יפה, וכוכי לא רצתה לאכזב אותי ובסוף אמרה "כן". אני מברך על כך, כי יש אנשי מקצוע ונותני שירות שהם נכס שאין לו תחליף, וכוכי היא בפירוש כזאת.



חזרתי הביתה עם סל המוצרים ומבולבל. אישתי תהתה על פשר הכמות, השבתי שהקוסמטיקאית אמרה שצריך. שמתי בארון, עבר יום, עבר שבוע, ולא פתחתי אפילו קופסה אחת… השנים חלפו מאז, ועדיין לא פתחתי אף קופסה. אני מבין היום בתחום מה שהבנתי אז – כמעט שום דבר, אבל אני יודע כמה עניין ציבורי יש בו.

אני שומע נשים מדברות זו עם זו במשך שעות על תכשירים, ומכיר נשים וגם גברים שעולים לרגל למכון מסוים עבור תמרוק אחד.


שיתפתי את כוכי על חוויותיי הקוסמטיות בעבר, היא צחקה והסבירה לי עד כמה הקהל בכלל וקהל הנשים בפרט, זקוק ומעוניין בתכשירים שיעזרו לשמור על עור חיוני בעל מראה בריא. אני, איך אומרים… מהדור הישן, אז אצלי יותר קריטי קפה ופולים לקלייה. אני מוכן לעלות לרגל עבור זן מסוים של פולי קפה, נשים רבות עולות לרגל לקוסמטיקאיות, כעת אני ועורי סקרניים.

ובכן, פעם מזמן, לפני הרבה שנים, כוכי אהבה מאוד את התחום האסתטי אך לא עסקה בו אלא הלכה ללמוד מקצוע של אנשים "רציניים". עד מהרה היא השתעממה, וחבר קרוב ייעץ לה לעסוק רק במה שהיא אוהבת.

מאז למדה כוכי כל מה שאפשר בתחום ובתחומים הנלווים, והיום, ממרום שנות ניסיונה, היא יכולה להעיד בביטחון שהיא עוסקת בדבר שהיא כל כך אוהבת, ולא רק אוהבת, אלא שואפת להיות הכי טובה ולתת ללקוחותיה יותר מהחבילה הקוסמטית הבסיסית.


המוצרים שכוכי לוי פיתחה תחת שם המותג "קליניקס" הם כבר מותג בפני עצמו וכוכי מקבלת הזמנות מלקוחותיה הקבועות וגם מנשים שקיבלו המלצות חמות מחברותיהן.

כדי להשתמש במוצרים הללו, נדרש תחילה אבחון עור, כדי לקבוע את המוצר המתאים לכל אישה ולכל סוג של עור. היא ממליצה על מוצרים נוספים שהיא מאמינה בהם מחברות אחרות.

למרות שמדובר במקצוע טיפולי, כוכי מדגישה כי אין לו קשר לרפואה, ולכן אינה מציגה את עצמה בניגוד לאחרות המתהדרות לעיתים בטייטלים שגויים כמו "קוסמטיקאית רפואית", כי אין מקצוע כזה. היושר הוא נר לרגליה, הנאמנות היא המצפן, וכך גם הדיסקרטיות.

דיסקרטיות? אני תוהה. מה הקשר? כוכי מסבירה כי במקצועות שירותיים הלקוחה נוהגת לשתף את המטפלת בעולמה הפרטי, אבל כוכי לעולם לא תחלוק אם אף אחד אחר מידע, רכילות, סיפורים וכאלה.

תני דוגמה, אני מבקש. "ראיתי אצל מטופלת מעין נקודה שנראתה כמו עקיצה קטנה של יתוש, אך בטיפול הבא העקיצה נשארה. אמרתי ללקוחה שכדאי מאוד שהיא תראה אותה לרופא עור. היא עשתה זאת והאבחון היה גידול ממאיר, אך האבחון הגיע בשלב מוקדם ואפשר היה עוד להסירו. הרופא אמר שצריך לומר תודה למי ששם לב לאותה נקודה זעירה על הפנים".

יש דוגמאות נוספות שמוכיחות שלניסיון ערך רב בתחום הזה, אך לא אוכל לכתוב על כולן. כוכי אף הדריכה קוסמטיקאיות בדרך אל ההצלחה המלאה במקצוע המאוד מאתגר הזה. היא מעריכה חיילות ורגישה למצבן, לכן היא תמיד מציעה להן טיפול במחיר מופחת שלא יחסל להן את דמי הכיס.

כמו שציינתי בתחילת הכתבה, כוכי עברה דרך ארוכה וכעת היא מזכירה לי וונדר וומן אמיתית. בלי לפרט אציין שהסיפור האישי שלה הציב בפניה אתגרים מורכבים, כואבים, מתישים ומתסכלים, אך היא– בהתמדה ונחישות ואף באופטימיות חסרת גבולות ובצעדים נחושים – גברה על כולם.

היום היא נמצאת במקום רגוע המתפתח לו בקצב הנכון. הלקוחות שלה מרוצות, כוכי עצמה מרוצה, וכמו באגדות אפשר לסיים שכוכי חיה לה באושר ובסיפוק, נהנית מכל רגע וממשיכה בדרך היפה לעור פנים בריא, טבעי ויפה.