צילום: פייסבוק אורוות האמנים פרדס חנה, או כפי שהיא נקראת היום – פרדס-חנה-כרכור, המציינת השנה 90 שנים להיווסדה ו-50 שנים לאיחוד עם כרכור הפכה זה מכבר למחוז החפץ של היאפי הישראלי לאחר שבשנים האחרונות היוותה אבן שואבת לצעירים וצעירות שהיגרו אליה לטובת חיים ביישוב כפרי, פראי, פתוח ומפתה, מוקף ירוק וברוך סדנאות רוחניות ושאנטי באנטי וגם עבור ביטניקים ואמנים שעקרו אליה מתל אביב וערים גדולות נוספות לאחר שמצאו בה מקום מפלט ליצירה, יזמות וחיי קהילה.
צילום: פייסבוק אורוות האמניםכידוע, בית הספר החקלאי פרדס-חנה הוקם באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת, בשטח שנתרם על ידי הנדבן הידוע הברון דה רוטשילד במושבה – שנקראה ע"ש בת דודתו של הברון. בית הספר האמור היה חלק מחזונו של הברון להצמיח בישראל דור של חקלאים והוא נועד ליצור מסגרת חינוכית, שבה יוכלו בני האיכרים לעבור הכשרה חקלאית ולהשתלב במשקים.
היות שביקוש ללימודי חקלאות כבר אין, האורוות של בית הספר הוסבו על ידי היזם יאיר אסולין וקבוצת אמנים מקומיים למתחם ששמו "אורוות האמנים" המהווה אלטרנטיבה לתופעת הקניונים הרווחת, ונדמה כי רוחו של הברון שהיה בעצמו חובב אמנות ותרבות מושבע, עד כדי כך שבצעירותו נטש את עסקי הבנקאות המשפחתיים ופנה לאמנות משפיעה על אווירת היצירה השוררת במקום.
צילום: דנה קאהןמאות אמנים (מספר עצום לישוב אחד) פועלים וגרים בפרדס חנה והאורוות של בית הספר החקלאי שכאמור יצאו מכלל שימוש פועלות עד שתצא לפועל תוכנית המתאר לבניית שכונת קוטג`ים כסטודיו של אמנים ומעצבים המייחלים לשימור רוח המושבה לצד שורה של חנויות שמוכרות תכשיטים, בגדים, חפצי נוי ועוד.
הקבוצה שיפצה את מבנה האורוות הנטוש בבית־הספר והקימה בו מתחם של יצירה, אמנות, תרבות, בילוי, טיפול, חברותא וקהילה, המוכר בשמו, "אורוות האמנים". למעשה, מדובר במתחם חברתי של אמנים ויוצרים, שהקימו יחדיו מקום בילוי לתרבות ופנאי. מקום עם אווירה של קסם ואומנות, הרוחש הילת שאנטי עם קורטוב סטייל ובוטיקיות בסגנונות רבים: וינטג`, מודרני, ישן, עתיק ואותנטי.
צילום: פייסבוק אורוות האמניםבין החנויות השונות הפועלות במתחם בולטות במיוחד חנותה של השפית בדימוס ראיה אריקה מיריאן, "טרה־טבע", בה היא רוקחת תכשירי קוסמטיקה, איפור ותוספי תזונה מרואו־פוד וסופר־פוד (מזונות לא מעובדים ומזונות על), "המכולת" – חנות קטנה וחמודה שתגלו בה ממתקים וארטיקים לצד כלי נירוסטה, סבון, דברי מאכל אוריינטאלים והפתעות נוספות.
אצל הדס מור – אישה שמבינה אישה, מצאתי בגדי ים והלבשה תחתונה מרהיבה, ואילו בחנות של בטי הספרית, "מודרן ג`יפסי", תוכלו אם תרצו להסתפר על יבש, מה שפחות מקובל במספרות בישראל וזאת משום שבטי נחשבת לספרית טבעית שעובדת ומכבדת את הדרך הטבעית של השיער.
לא נקפח כמובן גם את הגברים שבחבורה, עבורם פועלת במתחם Naveenew – חנות בגדים לגברים בלבד המציעה תמהיל אופנתי ייחודי הודות לטכניקת צביעה ידנית מסורתית.
צילום: פייסבוק אורוות האמניםהיצירה האמנותית מרוכזת רובה ככולה באגף האורוות. שם כל אמן קיבל "תא" בגודל 4X4 מ"ר, ושיפץ ועיצב אותו על פי חזונו. מה שאהבתי מיוחד היא שחרף העובדה שהמקום שופץ והושמש, ניכר כי נעשה ניסיון רסטורציה אמיתי לשימושן המקורי של האורוות. בעלי העסקים אומנם צבעו, שיפצו, ציירו והפכו כל מתחם לחלל מדליק ומזמין, אך החספוס של המבנה המקורי, קורות העץ ואפילו שמות הסוסים נותרו במקומם.
במתחם כאמור שוכנים ביתני סטודיו של אמנים ויוצרים ולצדם גם חנויות בוטיק מגניבות הנושאות אופי של שוק צבעוני, ריחני ומזמין. כל זאת לצד אוכל (בית קפה, מסעדה) ומוזיקה ואווירה מיוחדת שנראה כאילו נלקחה מקאמדן מרקט הלונדוני.
קפה הצבי. יח"צבמועדון "היוניקורן", בהובלתם של שי אביבי ומיכל ליבידינסקי מתקיימים מופעים וסדנאות ואילו במתחם הטיפולים "ארבע אימהות", ניתן ליהנות מטיפולים אלטרנטיביים וסדנאות לגוף ולנפש. בחצר המשותפת שוכנת לה מסעדה צמחונית טבעונית (קפה הצבי) שבה אכלנו כריכים טעימים ושתינו לרוויה מיץ תפוזים סחוט, ויש גם טאץ` הודי שעונה על מאפייני השאנטי של חלק מהתושבים, או לגעגועים של בוגרי הודו למיניהם בדמות מסעדה הודית (ראג` אננדה שמה) בניהולו המסור של ראג` ואלון שמכינים תבשילים טבעוניים מבית סבתו של ראג`.
מועדון היוניקורן. צילום: טובי שטייגמן מתחם "אורוות האמנים", פתוח לקהל הרחב בכל ימות השבוע. בימי רביעי בערב מתקיימות הופעות בקפה הצבי ואם מזדמן לכם לקפוץ לאזור – אני בהחלט ממליצה לכם לסמן V על האורוות המופלאות.
