יח"צ
עמית אשל, (47), תושב קיבוץ כפר החורש, אומנם מוכר בעולם כצלם טבע מוערך שמוכן לחצות יבשות ולהמתין שבועות בתנאים קיצוניים רק כדי ללכוד את הצילום המושלם, אולם לאחרונה, הוא לקח את אמנותו לרמה חדשה שבאה לידי ביטוי במלוא הדרה בסרטו הדוקומנטרי החדש של הצלם אורי מגנוס - "רוח ההרים", שבמרכזו אשל עומד.
יח"צבסרט החדש, תיעד אגנוס את מסעו האישי והמקצועי של עמית אשל בהרי האלטאי במונגוליה, מסע אליו יצא כעשור לאחר מותה באופן טרגי של אחותו.
מטרת המסע: למצוא ולתעד את נמר השלג החמקמק, הידוע בקרב המקומיים כ"רוח ההרים". משימה זו מבחינתו של אשל היתה הרבה יותר מאתגר מקצועי - "זהו מסע אישי", הוא אומר ומבאר - "שתכליתו למצוא שלווה ולהתחבר לכאב שאני נושא מאז מות אחותי".
הסרט "רוח ההרים" מתעד כאמור מסע עמוק זה.
אורי מגנוס (31), מבכירי צלמי הגלישה בישראל לרבות צילום בתחומי ספורט מים, גלישה והרפתקאות אקסטרים, מציג בסרטו את היופי הגולמי והתנאים הקשים של הנוף עוצר הנשימה של הרי האלטאי.
יח"צ
יח"צ
יח"צ
מגנוס, בעל סטודיו לצילום המתמקד בצילום אקסטרים ונופים פראיים, מביא פרספקטיבה רעננה בסרט זה.
ניסיונו המקצועי הרב עוד משנת 2007 כצלם ספורט ימי, כמו גם שהותו לצד צלמי גלישה מוכרים בענף ומומחיותו בצילום בסביבות מאתגרות, תרמו לכך ש"רוח ההרים" אינו רק סרט, אלא יצירת מופת חזותית הממחישה את היופי מעורר ההשתאות של העולם הטבעי ואת הרגשות האנושיים העמוקים הקשורים אליו.
בכך, הסרט "רוח ההרים" לא רק מדגיש את מסעו של אשל אחר נמר השלג, אלא גם חודר להיבטים הרגשיים והרוחניים יותר, כשמגנוס שילב במקצועיות בין רוחו של נמר השלג החמקמק לרוחה של אחותו המנוחה של אשל, ומציע נרטיב נוגע ללב של אובדן, התמדה וחיבור לטבע.
הקרנת "רוח ההרים" היא בבחינת חגיגה של הישג אמנותי וריפוי אישי כאחד. היא מזמינה את הצופים להיות עדים למסע שעוסק כאמור בעצמי הפנימי באותה המידה שהוא עוסק בנופים המרהיבים של מונגוליה.
זהו סרט שכולו חוויה בלתי נשכחת עבור חובבי טבע ואלה המתרגשים מסיפורים של חוסן אישי והחיפוש אחר שלווה.
"בטבע הבתולי והפראי ובתנאי הקיצון הקשים, יכולתי להתחבר לשיח הפנימי הקשור לכאב האובדן על מות אחותי", מציין אשל ומוסיף: "בעליות התלולות ובואדיות העמוקים, רוחו של הנמר החמקמק ורוחה של אחותי היו שלובים זה בזה".
עמית אשל ואורי מגנוס, יח"צ
כזכור, לאחרונה זכה אשל זכה להוקרה כשהוכתר כמנצח בתחרות "צלם הטבע של השנה" של מוזיאון ההיסטוריה של הטבע בלונדון, כאשר אחת מיצירותיו נבחרה למקום הראשון בקטגוריית בעלי החיים בסביבתם הטבעית. זכייה זו חיזקה את מעמדו כאחד מצלמי הטבע המוכשרים והייחודיים של זמננו.
הטקס שנערך בלונדון יומיים בלבד לאחר טבח השבעה באוקטובר, הציף באשל לבטים רבים. "מצד אחד זה באמת כבוד עצום, אך מנגד הטקס נערך בלונדון, יומיים בלבד אחרי שנפלו עלינו השמיים, ובשום אופן לא הייתי במצב רוח לטקסים וחגיגות, אולם בסופו של דבר בחרתי כן להגיע לטקס בלוויית בת זוגי ובני, יותר מתמיד, הרגשתי שזה יהיה נכון וראוי לייצג בכבוד את מדינת ישראל בשעתה הקשה".
יח"צ מבט לעתידהמסע המתואר בסרט גם לאשל לדבריו לחשוב מחדש על גישתו ליצירה. "אני חושב שאאמץ את הגישה הזאת ליצירה העתידית שלי גם בתמונות", הוא מהרהר. "לקחת לעצמי את החופש של לא לנסות להתייפייף או לרצות, אלא ליצור משהו יותר חופשי ואישי".
ואכן, ניכר כי מסעו מדגים הלכה למעשה כיצד חיבור מחודש לעצמנו ולשורשינו עשוי להוביל לפריצות דרך יצירתיות מפתיעות. זוהי ללא ספק תזכורת עבור כולנו לחפש את ההשראה במקומות הכי פחות צפויים - כי אפילו בפסגות ההרים הרחוקות ביותר - שוכן לו מתברר אוצר בלום.
